דחיית שיעורי בית? לא אצלינו!

מאת: רבקה זיו, בעלת M.A בייעוץ חינוכי מנהלת "ליריקה - המרכז ללמידה ולייעוץ לילד ולהורה" www.lirika.co.il

עוד:

אמא'לה, הילד לא רוצה לאכול

אני לא הסבתא, אני האמא..

תסמונת "מגיע לי!"

איבחון מתבגרים עפ"י כתב היד

רחיצת התינוק

יציבה לקויה ובעיות קשב וריכוז

שעת סיפור

להיות שלימה במקום מושלמת

אהבה בכל החושים

הנקה וצום בכיפור

היפוך עובר

לדבר עם המתבגרים שלנו

הנקה במקום ציבורי?

סטריפינג - הזכות לבחור

חרדות לידה?

אבא, אימא, קצת יותר לאט!

מי "סופר אמא"?

אימהות חורגת מגבולות הביולוגיה

הקורקינט של טולקין

בכי של תינוק - לא מה שחשבת

איך הוא לומד לבחור?

תרומת המשחק להתפתחות הילד

פער מיגדרי חדש

 

דחייה בהכנת שיעורי הבית יכולה לנבוע מסיבות שונות וחשוב שכל הורה יבין מהי הסיבה שבנו/ביתו מתרצים תירוצים ודוחים או נמנעים מהכנת שיעורי הבית בכלל.

 

ילד שתחושת המסוגלות שלו נמוכה בכל הקשור ללמידה יעשה הכל כדי להימנע ולדחות את ההתמודדות עם כל הקשור לשיעורי בית.

לדוגמא: ילד שמתקשה להבין את החומר הנלמד בשיעור, ילד שאינו מספיק להעתיק מהלוח שוב ושוב ומגיע עם מחברות ריקות  או ילד שחווה כישלונות בתחומי למידה שונים ואף מרגיש שאינו עומד בקצב של חבריו. ילדים אלה לא ירצו להתמודד עם משימות שיעורי הבית מכוון שההכרה בחוסר היכולת להצליח, יכולה להכאיב מאוד ולכן דחיית המטלה הנה הפתרון היחיד כשהם חשים חסרי יכולת או חוסר אונים.

 

הורים רבים המעוניינים לעזור לילדם המתקשה, אך מגלים חוסר אונים בהתמודדות (ומרגישים תסכול רב בשל כך) ללא כל כוונה מעצימים את תחושת התסכול של הילד כאשר מעבירים לילדם את המסר של תחושת מסוגלות נמוכה ואף פוגעים בדימוי העצמי שלו כלומד.

הערות כגון: "מה? ..אתה לא מסוגל לבד?! אני תמיד צריך להכין איתך שיעורים?... " ...איך אתה לא מבין את החומר הוא מאוד קל...?".

 

לעיתים קרובות ילדים אינם יודעים מדוע הם מרגישים כמו שהם מרגישים או מדוע הם דוחים את הכנת שיעורי בית. הם מבטיחים להורים שיעשו מאוחר יותר מתוך כוונה אמיתית לבצע את המשימה אך בזמן אמת צצים ועולים רגשות התסכול, ההורים אינם מבינים קושי זה ונכנסים לעימות. ההורה נוטה להטיל אשמה על הילד, להזהיר, להשוות לאח (למה תמיד אחיך מכין בזמן..), להטיף וכיוצא בזה והתוצאה פרשנות של הילד - "אני טיפש, לא מצליח בכלום...". דבר הפוגע בדימוי של הילד ובתחושת המסוגלות.

 

  • במקרים אלה על ההורה להקשיב לצרכי הילד דבר שיביא לשיתוף פעולה. ילדים זקוקים להכרה ברגשותיהם ולאו דווקא להסכמה, לכן כאשר הילד נמנע מהכנת ש"ב על ההורה לנסות להבין את הסיבה לדחייה והימנעות זו. הורה שיפנה לילדו ויאמר "אני מבין שאתה עייף עכשיו ושיעורי הבית בחשבון קשים לך, אבל אם נשב ביחד וננסה להבין איפה קשה אוכל לעזור לך.....". בתגובה זו ההורה יכיר ברגשות בנו, ייתן אפשרות לפתרון ויאפשר שיתוף פעולה.

 

  • על ההורה לסייע לילד תוך שהוא משתף אותו במציאת פתרונות יעילים עבורו בכל הקשור בהכנת שיעורי בית. בכך יאפשר לילד להיות שותף בקבלת ההחלטות, יספק את הצורך שלו באוטונומיה ויעצים את ביטחונו העצמי.

 

  • חשוב שהמורה תהיה שותפה בתהליך בכדי שתוכל לסייע לילד במהלך יום הלימודים בתחומים שסוכמו מראש.

 

לעיתים הרצון לדחות את הכנת שיעורי הבית נובע מקושי ביכולת להתארגן הן מבחינת חומרי הלמידה והן מבחינת הזמן. לעיתים קרובות הילד נדרש לעמוד בסדר יום עמוס במיוחד הכולל ימי לימודים עמוסים בתכנים, מטלות ושיעורי בית כמו גם חוגים אחר הצהריים.

  • חשוב מאוד שההורה ילמד את ילדו כיצד לארגן את הזמן וכן את חומרי הלמידה לקראת יום הלימודים. ככל שהילקוט יהיה מאורגן ועם הציוד הנדרש, סדר היום יהיה ברור כאשר זמן הכנת שיעורי בית ידוע מראש מתי, זמן חוגים ומשחק עם חברים.

 

  • מומלץ מאוד להכין ביחד עם הילד טבלה יומית המחולקת לשעות היום ומה מצופה ממנו בכל שעה. במקרים אלה על ההורה להיות עקבי תוך הצבת גבולות ברורים, לדוגמא "אין לצאת לשחק עם חברים לפני הכנת שיעורי הבית..."

 

 ______________

תגובות: הגיבי על הכתבה                              מעניין? שילחי לחברה   

 

 

__________________________________________