אין בית

מאת: כוכבית שוורץ

 

עוד:

פייסבוק זה לא משחק ילדים

לידה כארוע מכונן

ילד ראשון - ילד שני

לחסן - כן או לא?

מיומנה של דולה

טיפול במחלה נגיפית בפה ע"י חלב עיזים

לצלוח את גיל ההתבגרות

הורות עכשווית

להיכנס להריון - לא משחק ילדים

חינוך ללא חומות

תזונת ילדים בחופש הגדול

אימהות, קריירה ותזונה נכונה

אמא'לה, הילד לא רוצה לאכול

אני לא הסבתא, אני האמא..

תסמונת "מגיע לי!"

איבחון מתבגרים עפ"י כתב היד

רחיצת התינוק

יציבה לקויה ובעיות קשב וריכוז

 

ב"ה

בצל החלומות... אמא שלי

שעת ערב מאוחרת. אמא ישנה כבר ממזמן ואני מתפנה לעיסוקיי.

אני בודקת שוב ושוב את תדפיסי הבנק ולא מאמינה למראה עיניי. קניות שקניתי בתחילת החודש ושנשכחו מזיכרוני כליל נחרטו היטב בזיכרונו של הבנק שלי.

 

הכול רשום שחור על גבי לבן, אפילו סכום פעוט של עשרים וחמישה שקלים חרוט בזיכרונם המעצבן של מחשביי הבנק. לא מבינה מה יש להם נגדי. קורים דברים בחיים, לא בכוונה, כמו הזמנת פיצה בערב שלא בא לבשל או להדיח כלים, דבר כזה שטותי חייבים לזכור לי? אני שכחתי, נשבעת! הבנק לא! מעצבנים!!!

 

"אין לי בית, אין לי בית". בכי מלווה צעקות נשמע מחדרה של אמא. תדפיסי  הבנק נופלים מידיי ומתפזרים לכל הכיוונים על ריצפת החדר, אני רצה בבהלה בעקבות הצעקות בלב רועד.

"אין לי בית, אין לי לאן ללכת, אין לי בית", אמא יושבת על מיטתה, שיערה סתור, פרוע ומקורזל, עיניה עצומות למחצה והדמעות פורצות מעיניה כמעיין המתגבר.

"אמא הכל בסדר, יש לך בית, זה הבית שלך, המיטה שלך, הארון שלך, הכרית שלך". יכולתי להמשיך ולמנות את כל רכושי ולשייך אותו אליה כך עד הבוקר עוד ועוד רק שתירגע. מצדי הכול שלה ורק שלה, גם בגדיי ונעליי.

"הלכתי ברחוב לבד, אין לי בית, אין לי בית", בכייה של אמא מתגבר והיא כולה נראית אובדת עצות ומפוחדת.

מילה ממה שאמרתי לא חדר לראשה או לשמיעתה, היא שם הרחק ממני בעולמה הבודד, בחלומה.

 

אני מלטפת את אמא, מקרבת אליה כוס מים ומספרת לה שוב ושוב כמה כל הבית על תכולתו שלה כולל הרחוב כולו.

בהדרגה אמא נרגעת, מניחה את ראשה על הכר. יבבות חרישיות עדין נשמעות מגרונה, לחייה רטובות מדמעות והיא, קטנה ופגיעה נעלמת בתוך מיטה זוגית גדולה וישנה.

 

אני יושבת ליד אמא מלטפת שיערה.

 ליבי יוצא אליה ברחמים ובאהבה.

איך, איך שהזמן עובר, איך החיים משתנים מול עיניי.

 אתמול הייתי ילדה, אמא הייתה כל עולמי, אמא הייתה הכתובת לפחדיי, שאלותיי, נחמתי.

 

אמא שלי ידעה מה לעשות בכל בעיה, אמא שלי הייתה מכירה אנשים וכתובות, איך עושים ומה עושים. אמא שלי החזקה, היפה, הצוחקת, האוהבת, המכילה את כולנו... היכן את אמא שלי?

הילדה שבי בוכה איתך אימא, הילדה שבי רוצה אותך שוב חזקה, יודעת הכול, הילדה שבי עודנה ילדה, ילדה של אמא...

בבוקר התעוררתי מוקדם מהרגיל. אמא עדין ישנה, קומקום המים הרותחים מבעבע בשריקות של בוקר.

 

בלב מלא חששות ופחדים אני נכנסת לחדרה של אמא, מוכנה לחבק ולהרגיע.

"שמת מים? תעשי לי בקפה קצת חלב שלא יהיה קר" אמא ערה.

אני מחבקת את אמא, שום תלונה על הבוקר לא מעצבנת אותי היום...

"עזבי אותי, מה יש לך? לכי שם תכיני לי בגדים, נתת אוכל לפז?"

קולות החיים המתעוררים נשמעים מכל עבר.

אני שואפת אל קרבי רוחות קרירות של הבוקר החדש, פחדים וחלומות...

 

בחלומות שלי: נופש בחו"ל, שרשרת זהב ארוכה ונוצצת, שופינג בגדים נעלים ותיקים, חלומות ורודים ויפים לאמא.

 

 ________

כוכבית שוורץ

דוא"ל – ko190@walla.com

נייד:  055-6651563

תגובות: הגיבי על הכתבה                        מעניין? שילחי לחברה   

 

כל כך נהניתי לקרוא את המאמר שלך!!!

זה נושא שמדבר לכולנו ואת כותבת מכל הלב, בקלילות ובהומור.

אהבתי מאד. מיכל

 

________________________________________