רגישות תחושתית אצל ילדים

מאת: מיכל בן טובים

 

 

עוד משל מיכן בן טובים:

מהי אוטופיה עבור ילדים?

על מוטוריקה ועל כתיבה

גרפולוגיה

 

מעגלים של שכול

 עצמאית בשטח

 לדרוש אלוהים

תשעה חודשים של טירוף חושים

להתחיל מבראשית - לידה

הריון: אור שמחה ובריאות

תזונה ומתח

תזונה וחיי המין

השמנה - מחלת המאה

ויטמין אי וצלקות

סידן - המציל הלבן

עצמותי המתפוררות וצריכת החלב

עד העצם - על אוטיאופרוזיס

סעודות היופי

האם את אנורקסית?

יופי חיצוני מתחיל בפנים

מי מחזק אותי? ויטמין בי12

מעשנות ותזונה נכונה בגיל ההתבגרות

תרומת הטיפול הפמיניסטי

 

תארו לעצמכם, שכל נקישה קלה אצל השכנים, כל רשרוש מפתחות ברחוב, אתם שומעים בעוצמה גבוהה... תארו לעצמכם שאין לכם עור וכל משב רוח נוגע בבשר החשוף...

אם הצלחתם, אתם מתחילים להבין מהי רגישות יתר.

 

יש לנו 8 חושים רשמיים: ראיה, שמיעה, טעם, ריח, מישוש, שיווי משקל, תחושת הגוף ותחושת הגוף בתנועה.

כל החושים עובדים באותה הצורה: יש להם קולטנים מיוחדים שדרכם עובר הגירוי, מתורגם לאותות עצביים ומועבר למוח. המוח מפרש את הגירוי ונותן לו משמעות קוגנטיבית וגם רגשית.

 

עקרון נוסף בבסיס המכניזם התחושתי הוא שאנחנו חשים שינויים בלבד. הווה אומר, אם אותו גירוי ייקרה בדרכינו באופן מתמיד וללא הפוגה, בקצב דומה, אנו נפסיק לחוש אותו. דוגמה לכך, היא למשל רעש קבוע חוזר ונשנה שאנו מתרגלים אליו ונרדמים בכל זאת, לעומת אזעקה של מכונית חונה, שמשתנה כל העת.

על אף שכל החושים חשובים, אתייחס במאמר זה רק לשניים מהם: מישוש ותחושת הגוף.

 

חוש המישוש, שבשפה המקצועית נקרא "תחושה שטחית" הוא שמעביר את הגירויים שנמצאים על פני העור. מגע קל בעור, משב רוח, צמרמורות, חום וקור, לחות ויובש או בקיצור, כל שינוי שמייצר תנועה על פני העור (להבדיל מלחץ על פני העור).

 

וחוש שנקרא "תחושה עמוקה". ה"פרופריוצפטיבי" ובקיצור, פרופריו'. נותן לנו מידע על מיקום חלקי הגוף שלנו. אם נעצום את העיניים, עדיין נדע היכן נמצאת היד שלנו.

 

עוד דרכים לגרות את תחושת הגוף הן על ידי לחץ על הגוף (מגע לוחץ על העור), חיבוקים, הימצאות במקומות דחוקים ועבודה ללא שימוש בראיה.

 

ועתה- מהי רגישות יתר ?

כבר ראינו שמע' החושים שלנו פועלת על סמך תרגום לאותות עצביים. אפשר להשוות אותה למגבר הרדיו. המגבר מקבל אותות שנקראים תדרים ומתרגם אותם לגלי קול. אם העוצמה שלו חזקה, נשמע את גלי הקול האלו חזק, ואם היא נמוכה, נתקשה לשמוע אותה כלל.

 

כך גם החושים:

אם נקבל את האינפורמציה החושית (למשל: ליטוף) חזק מדי – נרגיש איום או כאב, ואם נקבל את אותו המידע על אותו הליטוף חלש מדי- נתקשה להרגיש בו. אצל רובינו עוצמת התחושות משתנה במצבים שונים. במצבי עירנות עוצמת התחושה גבוהה יותר מאשר במצבי שינה, כשיש לנו חום, אנו רגישים יותר, כלומר שוב – העוצמה גבוהה יותר.

 

אצל כולנו יש הקשרים רגשיים קבועים לכל סוג תחושה.

יש אנשים שבאופן קבוע, סף הרגישות שלהם גבוה או נמוך יותר. אם יצא לכם פעם לעבור בקולנוע בשורה מלאת אנשים, תמיד יהיה שם אדם אחד שיקפוץ אם נגעתם בו בטעות. או יתעצבן.

 

בעבר, היו הגדרות כמו "רגישות יתר" או "תת רגישות" מסמנות את העוצמה של הגירוי אצל אותו האדם, אבל היום אנחנו יודעים שאלו דברים שמשתנים כל העת ולכן הבעיה איננה עודף או חוסר של רגישות אלא חוסר ויסות. כלומר, אותו אדם אינו מווסת היטב את עוצמת התחושות.

 

ההקשר הרגשי, הפרשנות הרגשית, שיש לנו למגע קל, הוא איום. אנחנו מתכוננים לעימות. מישהו נכנס לטריטוריה שלנו. כמובן לא כל מגע קל מתפרש כך, אלא מגע קל בעצימות גבוהה.

 

ההקשר הרגשי, הפרשנות הרגשית, שיש לנו למגע עמוק, הוא נעים. חיבוק.

אותו אדם שתחושותיו אינן מווסתות היטב, חווה את המעבר שלנו בקולנוע כאיום. כמובן אם נשאל אותו הוא יכחיש מכל וכל, שהרי אין זה דבר מודע, אלא מע' עצבית שמגיבה אוטומטית.

יותר מסובך המצב כאשר מדובר בילדים.

 

מע' התחושה מגיבה גם למגע יד אדם וגם למשב רוח, גם לזרם מים וגם לתגיות בגדים, כך שילדים נתקלים בהרבה יותר גירויים מאשר מבוגרים. זה מתחיל בארגז החול, ממשיך למשחקי השתוללות ומגיע עד חפיפת ראש (שמתבצעת על ידי מישהו אחר ולא על ידי הילד בעצמו). אם כל הגירויים האלו מתקבלים בעוצמת יתר הם מתפרשים כאיום, והילד נכנס למצב הגנתי תמידי.

 

עד עתה סקרנו את המאפיינים הפיזיולוגיים-עצביים של מע' התחושה.

אבל קיימים היבטים נוספים.

כאשר אנו שקועים עד צוואר במשהו, אנחנו פחות רגישים לדברים אחרים. כשאני קוראת ספר סוחף, סביר להניח שקולות הרחוב יגיעו אלי בעוצמה פחותה. כאשר אני במצב רוח רע, אני נוטה יותר להתעצבן ולכעוס. במצב כזה אני רגישה יותר לגירויים והם מתפרשים אצלי –רגשית- באופן מאיים יותר.

כאשר אני במצב של אי ידיעה, אבל מצפים ממני לגדולות, למשל במבחן קבלה לעבודה חדשה, שוב – סביר שאני אהיה רגישה יותר.

תופעה נוספת (והפעם שוב פיזיולוגית-עצבית) היא שגירוי רב מדי לאורך זמן מביא אותנו למצב של בלק-אאוט. כלומר, אנו מפסיקים לחוש את הגירוי כלל. כך שאם באותו מבחן קבלה לעבודה, עברתם את מצב הערנות ואתם כבר אדישים, הגעתם למצב הבלק-אאוט של אותו המנגנון.

 

ילדים נמצאים במצבים כאלו לעתים קרובות, משום שהם נתקלים בחוויות חדשות ותחת עינו הבוחנת של מבוגר.

לכן, במצב שילד מתבקש להתמודד עם הדבקה, פועלים עליו מספר משתנים:

-          הדבק מלכלך, לח ודביק ולכן איננו נעים פיזית, לילדים בעלי רגישות יתר.

-          הדבק מצריך שליטה רבה, הוא נדבק לידיים ואחר כך לדברים שאותם רוצים להדביק. נצרכת סבלנות רבה על מנת להתמודד עם דבק כאשר עוד לא קיימת מיומנות.

-          כל הילדים מסביב כבר הדביקו, הגננת באה לראות והעבודה שלי עוד לא מוכנה ! לחץ !!!

-          מאליו יובן שאני כבר במצב רוח רע וכשעשרה ילדים עומדים בצפוף לי מסביב לשולחן, המצב רק מגביר את רגישותי.

יש דברים שכדאי לדעת על רגישות יתר:

-          לפני שמזדעקים "רגישות יתר" אפשר פשוט לכבד את המקום שהילד נמצא בו. אם המצב הזה לא מפריע לתפקוד ולהישגים ולרגשות של הילד, אין צורך לשנות אותו.

-          תגיות של בגדים מאוד מפריעות לילדים.

-          לעיתים ילדים נרתעים מכל מה שמלכלך (חול ים, אבק, אפילו מים על בגד) ולפעמים רק מדברים לחים, או דביקים או במרקם ג'לי. כדאי לשים לב למה כן ולמה לא, זה עוזר בטיפול אחר כך.

-          אמבטיה נעימה יותר מזרם של טוש. יש ילדים שהמים מרגיעים אותם בכל צורה, אבל יש ילדים שזרם מים (ובעיקר חלש !) בדיוק דורך על רגישות היתר ובמקרה כזה, עדיף לעבור לאמבטיות.

-          מגע עמוק בד"כ מווסת את הרגישות למגע השטחי. אם הילד ב"קריזה" כדאי לחבק אותו חזק, זה מרגיע גם רגשית אבל גם פיזיולוגית.

-          ילד שמוצף כל העת מגירויים שטחיים, יעריך מאוד "אוהל" או פינה סגורה וצפופה שתהיה ה"בית" שלו. התיחסו לכך כאל המקום הפרטי שלו. במישור הפסיכולוגי העמוק אולי אפשר לראות בזה סימבול לעור שכאילו חסר לאותו הילד.

-          לפעמים על אף רגישות מאוד קשה, ילד אוהב משהו ולכן יכול לעמוד באותו הגירוי. כדאי לבדוק אם אפשר להשתמש בכך לשם הטיפול, או אם כדאי להשאיר לו את "חלקת האלוהים הקטנה" שלו, לא נגועה. לפעמים אפשר לעקוף אי סבילות לגירוי על ידי היעזרות בחושים אחרים. אני ממליצה לילדים שלא אוהבים ללכלך את הידיים שיעשו כדורי שוקולד. זה מלכלך אבל גם מאוד טעים וזה מסוג הדברים שיכולים להעלות את המוטיבציה. אם יש התנגדות גם לכך, אפשר להתחיל מריחות: פיצה מפרוסת לחם, עגבניה וגבנ"צ איננה מערבת לכלוך אבל בהחלט מעלה ריחות. להתחיל בהדרגה זה חלק מהסוד.

 

איך קשורה רגישות יתר לADD ?

ילד שקולט גירויים בעוצמה יתרה, באופן טבעי, מוסח על ידם. וכך נראה שהוא קופץ ממקום למקום, מתרגז במהירות ומתקשה להתרכז בדבר אחד לאורך זמן. במילים אחרות: יש ילדים שרגישות היתר שלהם נותנת תמונת התנהגות של ADD.

 

האם זה אומר שהם אינם ADD ? לא. אבל זה אומר שכדי לעזור להם, צריך קודם כל לעבוד אתם על ויסות תחושתי ואולי זה יפתור את הבעיה.

אבל יש לזכור שלא כל הילדים בעלי רגישות היתר מראים תמונה של ADD ולא כל ילד ADD הוא בעל רגישות יתר.

 

עכשיו, אחרי שכבר ברור מהי רגישות תחושתית, מהי רגישות יתר ואיך היא מתבטאת, הגיע הזמן לדון בדרכי הטיפול.

כמו לכל בעיה שהיא, גם לרגישות התחושתית פנים רבות ודרכים רבות אף יותר לטיפול.

 

אפשר לחלק את שיטות הטיפול לשני סוגים עיקריים.

-          טיפול שמתייחס להיבטים הפיזיולוגיים של הבעיה.

-          טיפול שמתייחס למכלול ההיבטים של הבעיה.

רוב המטפלים ניגשים לבעיה משתי הדרכים.

 

בין סוגי הטיפול הפיזיולוגיים קיימות מידות שונות של חשיפה לגירויים ונסיון להכחיד את רגישות היתר. קיימת שיטה של הברשות פעמים מספר ביום ("דיאטה סנסורית"), קיימת שיטה של התנסות בגירויים של חושים שונים על מנת לווסת את כל מע' התחושה (אינטגרציה סנסורית או (SI וקיימות שיטות אלטרנטיביות כמו שיטת אלבאום (שמערבת אינטגרציה סנסורית, הילינג ועוד).

 

בין הסוגים שמתייחסים למכלול ההיבטים קיימת שיטת העבודה הקוגנטיבית שמנסה לעבוד דרך ההבנה של הילד והמודעות שלו, שיטות פסיכולוגיות למיניהן שמתייחסות להיבטים הרגשיים (אלו טובות במידה שכבר נגרם נזק רגשי ממצב מאוד קיצוני של רגישות יתר) וקיימות שיטות אלטרנטיביות עמוקות יותר שמטפלות במצב הפיזיולוגי והרגשי (הומאופתיה קלאסית, שיאצו לילדים – זן שיאצו וטאו שיאצו, ובכלל הגיוני שכל שיטה שמערבת מגע עמוק תהיה טובה לטיפול ברגישות יתר !)

 

איך יודעים מה מתאים ?

תחום הרגישות התחושתית (על כל מגוון החושים) מטופל בעיקרו על ידי מרפאות בעיסוק. הן מאבחנות את הילד ומגיעות אל סיבת הדברים וההשלכות שלהם . לפי תוצאות האבחון אפשר לראות מה בדיוק הקושי של הילד ואיזה דרך תהיה הטובה ביותר לטיפול בו.

 

ומה יהיה בסוף ?

 

ילדים רבים חווים רגישות יתר בעודם פיצפונים, רגישות שנעלמת עם ההתבגרות.

ילדים רבים חווים רגישות יתר שלא מפריעה לתפקודיהם השוטפים ואינה מעיקה עליהם.

ילדים שזקוקים לסיוע, נעזרים רבות בטיפולים, ולרוב אפשר להפחית עד מאוד את שיעור הפגיעה שלהם.

 

 היכן ?

עד גיל 6 כל ילד יכול להתאבחן אצל מרפאה בעיסוק במרפאות להתפתחות הילד.

בגיל מאוחר יותר כדאי לפנות לרופא המשפחה שיפנה למרפאה בעיסוק המתאימה.

אם בקופת החולים שלכם אין אבחונים לילדים מעל גיל 6 תוכלו להיעזר ברשימת הקליניקות שמופיעה באתר העמותה לריפוי בעיסוק.

http://www.isot.org.il/clinics_main.asp?page_id=5&therapist_sivug_id=1

  

מיכל בן טובים

מרפאה בעיסוק

michalbt@tapuz.co.il

 ____________________

תגובות: כיתבי לנו

 
תגובה:

שלום רב!

 
בני בן השבע מאובחן כלוקה בהפרעת חוסר קשב לפני כשנה וחצי ומאז הוא מטופל בריטלין ובריפוי בעיסוק הוא מטופל שנה לערך.
 
הטיפול היה מאוד מעניין ועזר לו מאוד אבל עדיין יש לו קשיים בתחום המוטוריקה העדינה.  הוא מסרב לגזור בטענה שקשה לו ומתחמק בכל תירוץ אפשרי וכשהוא כבר מחליט לעבוד בגזירה הוא רוטן ומקטר כל זמן עבודתו. אני מבינה שקשה לו ולכן הוא מתחמק מעבודה כזו שמצריכה אימון ומאמץ השאלה שלי היא איך אני גורמת לו לעבוד בתחום המוטוריקה העדינה מבלי לקטר ולרטון כל כך אלא לעשות את המשימה בכייף, בשלווה, ובשמחה (חלקית אפילו).תודה מראש על העזרה.
 
________________________________________________