"מענה רך ישיב חימה"

על תוקפנות של ילדים בגיל הרך

מאת: אסתר קבלסון, M.A   בהיבטים פסיכולוגיים בהקשרים חינוכיים

 

ן

 

עוד:

תרומת המשחק להתפתחות הילד

אמא טובה יותר

הורים טובים מדי

זכויות בחוק של חד-הוריות

מילון לגרושה המתחילה

בית הנבחרות: מאבק החד-הוריות

תשעה חודשים של טירוף חושים

להתחיל מבראשית - לידה

הריון: אור שמחה ובריאות

תזונה ומתח

תזונה וחיי המין

השמנה - מחלת המאה

ויטמין אי וצלקות

סידן - המציל הלבן

עצמותי המתפוררות וצריכת החלב

עד העצם - על אוטיאופרוזיס

סעודות היופי

האם את אנורקסית?

יופי חיצוני מתחיל בפנים

מי מחזק אותי? ויטמין בי12

מעשנות ותזונה נכונה בגיל ההתבגרות

תרומת הטיפול הפמיניסטי

מי מרגיז אותך?

המשך המאמר על תוקפנות של ילדים

בתכנית ההתערבות למניעת אלימות ולשיוויון בין המינים  (גולדהירש, א.& כנעני, ל. 1999) מובאים עקרונות התערבות כלליים למניעה ולהתמודדות עם גילויי אלימות בקרב ילדים.  עקרונות אלה כוללים דאגה לאווירה סביבתית מתאימה ודרכי תגובה מומלצים ההכרחיים לפתרון הבעיה תוך שמירה על כבוד הילד הפוגע.

 

עקרונות התערבות כלליים למניעה ולהתמודדות עם התפרצות תוקפנית אצל ילדים:

 

ילדים בגיה"ר רגישים מאד וקולטים מצבי מתח וקונפליקט בסביבתם.  סכסוכים ודפוסי תקשורת עוינים באווירה הכללית של הגן (למשל: מתחים בין הגננת לסייעת), עלולים להעלות אצל חלקם את רמת החרדה ולהובילם להתנהגות תוקפנית ללא סיבה הנראית לעין.  יש לדאוג ככל שניתן לאווירה נינוחה ורגועה בחיי היום יום בגן.

 

  • בזמן התפרצויות והתנהגות תוקפנית רצוי להימנע מבירורים, משאילת שאלות ומניסיון לברר "מה קרה", חשוב להרגיע את הילד באמצעים מתאימים ולדחות את תהליך ההבהרה למצב בו הילד רגוע ומסוגל להקשיב ולהפנים הסברים.

 

  • רצוי להימנע מתגובה העלולה להתפרש בעצמה כתוקפנות מילולית (הטפות מוסר, איומים, וכו').  גם אם תוקפנות של ילדים מעוררת בד"כ כעס אצל המבוגר, חשוב להציג בפני הילד ריסון כעס ושליטה עצמית שיהוו עבורו מודל חיקוי והזדהות.

 

  • בזמן התפרצות ילדים בלבול ובדידות, למרות שכלפי חוץ הם נראים 'חזקים' מכפי שהינם באמת. אפשר להשתמש באמצעי הרגעה פיזיים כמו חיבוק הילד, אחיזה בידו, או ליטוף, המהווים עבורו אמצעי ריסון, ומקנים לו תחושת ביטחון.  אמצעים אלו אינם באים כפרס על התנהגותו הבלתי רצויה אלא מגדירים לו בבירור את גבולות גופו ומהווים מסר שלך איפוק ועצירה (גולדהירש, א. 1998).                  

 

הבנת הגורמים הנ"ל להתפרצות אלימה אצל ילדים יכולה למנוע אותן או להפחית את עוצמתן.  

  

סיכום

בידי ההורים, וגם בידי המחנכת לגיל הרך האפשרות לנקוט בפעולות שונות ומגוונות כדי למגר את האלימות בבית ובגן.  תכנית ההתערבות למניעת התוקפנות והפחתתה כוללת פיתוח מודעות המחנכת לעמדותיה האישיות כלפי ביטויי התוקפנות של הילדים ולדרכים הרצויות לפתרון קונפליקטים.  הכשרת המחנכת לגיה"ר היא חיונית ומצריכה ממנה למידה של הגורמים לתופעת התוקפנות ושל השפעותיה ההתפתחותיות.  למידה זו תחשוף אותה לדרכי התמודדות מומלצים עם בעיות התנהגות. 

 

גילויי אלימות והתפרצויות זעם בקרב ילדים אינם מצב נתון ואין להשלים איתו.  יש לגלות עניין בפתרון קונפליקטים בין הילדים ולהפגין אמפטיה ורגישות בטיפול.   לעיתים יידרש ויתור על התקדמות בחומר הלימודים על מנת ליישב סכסוכים בין ילדים ואין בכך "איבוד זמן לימוד יקר". על מנת להשיג את מטרת העל (מניעת האלימות) המחנכים יצטרכו להפעיל תוכניות התמודדות עקביות ובהופעת גילויי תוקפנות, המחייבות טיפול נקודתי, יש לשתף את ההורים וגורמים קהילתיים נוספים.

 

 

ביבליוגרפיה:

 

Dubas, J.S. & Lynch, K.B. & Galano, J. (1998).  Preschool Substance

Abuse  and Violence Prevention Project,  Baywood Publishing Co., Inc. 

 

Flannery, D. J. (1998). Improving School Violence Prevention Programs through Meaning Evaluation. Eric Clearinghouse on Urban Education, New York, NY,  6p. 

 

Hethrington, E. & Parker, R. (1986). Child  Psychology. Mc Graw Hill. 

 

Thomas, A. & Ches, S. (1984). Genesis and Evolution of behavior disorders: From infancy to early adult life. American Journal Of  Psychiatry, 141, 1-9.

 

אהרוני, מ. (1993).  קביעות ובלבול בהתנהגות תינוקות כמנבאים בעיות חברתיות בגן. הורים וילדים, 70, 8.

 

גולדהירש, א. (1998). התנהגות תוקפנית וביטויי זעם של ילדים בגן. הד הגן, 62, 433-441.

לוין, ג. (1997).  עצמאות ואלימות. הד הגן, ס"ב, 124-119.

לוין, ג. (2000).  המאבק נגד אלימות. הד הגן, 64 (3), 18-29.

 

קלודי, ט.  (1995). ביטוי תוקפנות אצל ילדים ומתבגרים.  הד הגן, תשרי תש"ס, שנה ס"ב, חוברת א'.

 

כצנלסון, ע. (1980). על תוקפנות של ילדים, אגרת לחינוך, 61, 32-39.

 

כצנלסון, ע. (1987).  התרבות הישראלית כנראה מעודדת תוקפנות, אורים להורים, כ"ה (11), 16-17.

 

עמית, ח. (1978).  מדוע מתנהגים ילדים באלימות. אורים להורים, כ"ו (3), 3-2.    

 

שניר, ד. (1979). השפעת אימון קוגנטיבי בפתרון בעיות בין אישיות, על הסתגלות חברתית של ילדי גן תוקפניים, חוות דעת (10), 30-37.  

 

 

________________________

אסתר קבלסון היא  M.A בהיבטים פסיכולוגיים וחברתיים בהקשרים חינוכיים.  עוסקת ומתמחה בהוראה לגיל הרך. 

קישורים למאמרים נוספים של הכותבת: 

אמא טובה יותר
 

  ____________________

תגובות: כיתבי לנו                                     מעניין? שילחי לחברה   

 

 

________________________________________________