מגע - צורך בסיסי וקיומי

מאת: דפי קסיו

 

עוד:

עבודה עם ספר לגיל הרך

בכי של תינוק - לא מה שחשבת

איך הוא לומד לבחור?

תרומת המשחק להתפתחות הילד

אמא טובה יותר

הורים טובים מדי

זכויות בחוק של חד-הוריות

מילון לגרושה המתחילה

בית הנבחרות: מאבק החד-הוריות

תשעה חודשים של טירוף חושים

להתחיל מבראשית - לידה

הריון: אור שמחה ובריאות

תזונה ומתח

תזונה וחיי המין

השמנה - מחלת המאה

ויטמין אי וצלקות

סידן - המציל הלבן

עצמותי המתפוררות וצריכת החלב

עד העצם - על אוטיאופרוזיס

סעודות היופי

האם את אנורקסית?

יופי חיצוני מתחיל בפנים

מי מחזק אותי? ויטמין בי12

מעשנות ותזונה נכונה בגיל ההתבגרות

תרומת הטיפול הפמיניסטי

מי מרגיז אותך?

הצורך במגע הוא צורך ראשוני, צורך שבא איתנו מרגע הלידה.

תינוק שאך נולד מגיע עם ציפייה ברורה למגע. הוא בוכה, שמים עליו יד, והוא נרגע.

המגע מאפשר לו להרגיש בטוח ומוגן. עם הזמן וככל שהילד גדל תכיפות המגע יורדת.

באיזשהו שלב, בדרך כלל סביב גילאי ההתבגרות, אנו נתפסים כבוגרים ותכיפות המגע בנו יורדת משמעותית. בד בבד בתקופה זו ההורמונים מתעוררים ואנחנו מתחילים להתבלבל בין מגע טהור למגע מיני.

 

אני מאמינה שהצורך במגע לא נעלם אף פעם. הוא פשוט מוזז הצידה, מודחק, ועם הזמן אנחנו אפילו לא זוכרים שהצורך הזה קיים. בהעדר המגע אנחנו מפתחים תחושות של תסכול, חסכים וכעסים. רבים מאתנו מסתובבים בעולם בתחושת בדידות שמלווה בהרגשה שאין על מי לסמוך.

 

הדור שלנו במיוחד סובל מחסך במגע מאחר ורבים מאיתנו גדלו לניצולי שואה (או לילדיהם), שמכורח הנסיבות וההכרח היחיד - לשרוד, נאלצו לאטום עצמם לרגשות וכמובן שלא ידעו ולא היו מסוגלים להעניק מגע לילדיהם. כמו-כן רבים מאיתנו גדלו להורים בני קיבוצים, שבילו את ילדותם בבתי הילדים המנוכרים ואף הם סבלו מחסך במגע ובחיבוק, ומי שלא קיבל פעמים רבות אין לו מאיפה לתת.

 

בעידן הטכנולוגיה המתפתחת אנשים מדברים זה עם זה דרך מחשבים, פחות ופחות מפגשי עיניים - מעצים את תחושת הבדידות והקרירות.

הטרנד החדש של מסיבות חילופי הזוגות אף הוא מכסה על צורך מהותי ובסיסי במגע ויוצר אף עיוות מסוים במהות המגע. המגע, כשהוא כבר קיים, מהר מאד מגיע לסקס.

 

ולמה בעצם לגעת? על חשיבות המגע

  • מגע הוא שפה (הראשונה שהכרנו), תקשורת בלתי מילולית. בעזרתו אפשר לתקשר ביתר קלות מבלי להצטרך לברור מילים.

  • המגע משפר בין-רגע את ההרגשה - מרגיע, נעים, משפר את מצב הרוח.

  • המגע נותן הרגשת בטחון - כשנוגעים בי אני מקבלת אישור ש"הכל בסדר" ושאני בסדר, מעלה את הבטחון העצמי וכן את הבטחון והאמון באחרים.

  • בעזרת המגע מרגישים נאהבים ורצויים, ומי לא רוצה להרגיש כך?

  • המגע הוא דרך נפלאה ונהדרת לבטא אהבה.

  • המגע מחבר אותנו להקשבה דרך הגוף, הקשבה עמוקה ואינטואיטיבית.

  • דרך המגע חווים רגעי שקט ורוגע בתוך הלחץ היומיומי.

  • המגע מרפא! המגע הוא שפה שבאה מן הלב וככל שאנו מתאמנים בה הלב נפתח ומתרחב ואנו חווים אהבה, שמחה והתרגשות ומכאן, בעזרת האוקסיטוצין , הורמון האהבה - המערכת החיסונית, שקשורה בו קשר ישיר, מתחזקת ואנו בריאים ומאושרים יותר.

 

המגע, דרך כל אלו, עוזר לנו לשפר בקלות את איכות החיים שלנו ושל הסובבים אותנו.

 

אני גדלתי בתחילת שנות השבעים, תקופה בה נקטו הורינו בגישות מאוד נוקשות לגבי חינוך.

משפטים כמו -"אל תרימי את הילד יותר מידי, שלא יתפנק" או - "תני לו לבכות, זה מפתח את הריאות" היו נפוצים מאוד,

 ואני שואלת את עצמי - איך הרגישו הנשים אז?

איך הצליחו לדכא את היצר הכל כך חזק למגע, לחום אימהי לתינוק, לטובת דעות אינטלקטואליות שונות?

שהרי המגע הוא השפה של הלב, השפה הראשונה שאם מדברת עם תינוקה.

איך נתנו לכל מיני דוקטורים ממין זכר (כמו ד"ר ספוק) לשטוף להן את המוח עם תיאוריות כל כך נוקשות ולא תואמות את המהות הנשית, את שלל הרגשות, את החום, את האהבה שמתבטאת במגע.

באותה תקופה היה נהוג להאכיל את התינוקות מבקבוק, להיניק נחשב "שעבוד" לתינוק, וברור הרי ששעבוד הוא חינוך  רע מאוד ...

איך הסכימו האמהות, ועוד מרצונן החופשי, לוותר על הקירבה המכילה והממלאה שבהנקת תינוק ובנשיאתו על הידים?

איך הרגישו האמהות כשניסו לגדל ילדים בצורה הטובה ביותר, ובד בבד הדחיקו עמוק פנימה את הדחף הקדום לאמץ לחיקן ולחבק חזק תינוק שבוכה?

עד כמה אישה שמגדלת תינוק כמה שיותר רחוק ממנה (בלול... במיטה...בעגלה...בסלקל...) יכולה להתחבר לנשיות ולאימהות שבתוכה?

ואלו חסכים נוצרו אצלה? כמה גדול התסכול כשמנסים להשקיט את הרגש, את האינטואיציה, לטובת דעות  ידעניות?

איך הרגישה אם כשהסתכלה לתוך עיניו של בנה/בתה הבוכה ולא ניגשה להרים אותו כי בספר כתוב שהילד צריך לבכות 10 דקות כדי שחלילה, לא יצא מפונק...

ואיך הרגיש התינוק בסיטואציה הזאת?

איך מרגיש תינוק שבוכה שוב ושוב ואף אחד לא ניגש?

עד כמה הוא יוכל לסמוך בעתיד לבוא?

ואם זו תינוקת - איך היא תוכל למלא את תפקידיה האימהיים בבוא היום, עם חסכים כאלו עמוקים?

לחסוך מתינוק מגע, כשהוא זקוק לו, זוהי פגיעה גדולה ועמוקה, הילד דורש את מה שמגיע לו, הוא לא יכול, ולא אמור להבין שהוא עובר "סדרת חינוך".

 

אני גדלתי בתקופה הזו, לשמחתי אימי לא קיבלה את ד"ר ספוק כמובן מאיליו, ושאלה הרבה שאלות, אך עדין, ברוח התקופה, גם אני גדלתי בעיקר בלול, וכך רבים מחברי וחברותי.

 

כחלק מהתהליך של חזרה לנשיות, של קבלת עצמנו כנשים וכאימהות, אנחנו הדור שעושות את התיקון. היום זה כבר לא פשע לדבר על הצורך של תינוקות לבוא במגע רוב הזמן, להיפך - היום יש מודעות גדולה מאוד לצרכיו של התינוק, היום נשים הולכות עם מנשאים ומיניקות את תינוקיהן.

 

אני מרגישה שהגיע הזמן להוציא את כל השדים מהארון ולדבר על החסכים העמוקים והמצטברים שנוצרו אצלנו, ובטח גם אצל אמהותינו. זה הזמן לתקן.

 

דפי קסיו

מנחת סדנאות "פשוט מגע"- תקשורת דרך מגע

מרפאה סינית, מטפלת בזן שיאצו, טווינא ועיסוי

Text Box: דפי קסיו
מנחת סדנאות "פשוט מגע"- תקשורת דרך מגע
מרפאה סינית, מטפלת בזן שיאצו,טווינא ועיסוי
04-9541614 ; 054-4695389  daffyk1@hotmail.com
 

054-4695389:  04-9541614

Daffyk1@hotmail.com

 

  ____________________

תגובות: כיתבי לנו                                     מעניין? שילחי לחברה   

 
קראתי בעניין רב את המאמר של דפי קסיו.לדעתי הגישה נכונה מאד
והגיע הזמן שמישהו יחזיר עטרה ליושנה .אין ברכה גדולה יותר לתינוק
ממגע אהבה של אם ואב. וגם לנו,המבוגרים,לא יזיק מגע אמיתי ואוהב
של יקירינו.
אני חושב שגם גברים צריכים ללמוד מהמאמר ולא רק נשים.
                  בברכה,  דוד .

 

______________________________________________