הקורקינט של טולקין

מאת: יעל קדר – רופמן

 

 

 

עוד:

בכי של תינוק - לא מה שחשבת

איך הוא לומד לבחור?

תרומת המשחק להתפתחות הילד

אמא טובה יותר

הורים טובים מדי

זכויות בחוק של חד-הוריות

מילון לגרושה המתחילה

בית הנבחרות: מאבק החד-הוריות

תשעה חודשים של טירוף חושים

להתחיל מבראשית - לידה

הריון: אור שמחה ובריאות

תזונה ומתח

תזונה וחיי המין

השמנה - מחלת המאה

ויטמין אי וצלקות

סידן - המציל הלבן

עצמותי המתפוררות וצריכת החלב

עד העצם - על אוטיאופרוזיס

סעודות היופי

האם את אנורקסית?

יופי חיצוני מתחיל בפנים

מי מחזק אותי? ויטמין בי12

מעשנות ותזונה נכונה בגיל ההתבגרות

תרומת הטיפול הפמיניסטי

מי מרגיז אותך?

אין ספק בליבי, שכאשר טולקין ישב לכתוב את "שר הטבעות", זה היה בהשראת בנו שרצה קורקינט לראש השנה.

 

אני אסביר. מעשה שהיה, כך היה: הכל התחיל בשבת אחר הצהריים, עת שהינו בגינה הציבורית. כהרגלם, עוללי עסקו במריבות הרגילות, המסורתיות, המיוחדות לגן המשחקים, ואני, כהרגלי, חייכתי בזעזוע לעבר ההורים האחרים, מעמידה פנים כאילו אלה לא ילדי. לפתע, התגלגל לעברינו איתי, חבר מהגן של הקטן. "קיבלתי קורקינט" חייך לקטן, "ואתה לא יכול לקבל תור", הפטיר המפלצת. הקטן פרץ מייד בבכי, ורץ להתנחם בזרועותיי, כשהוא ממלמל "אני רוצה שתקני לי קורקינט". "בסדר, חמוד" אמרתי וקיוויתי שהוא ישכח מזה. "כמו של איתי", הוא המשיך, "אבל בלי החוטים". החוטים, הם התוספות שקישטה את הקורקינט של איתי. ברגע שהקטן נהייה ספציפי, הבנתי שהסתבכתי.

 

באותו ערב, החל הקטן להפוך לסוג של סמיגל, הרי הוא גולום, הייצור העורג לטבעת. "קורקינט....קורקינט" הוא מלמל בערגה. "אני חייב קורקינט", אמר שוב ושוב. "קורקינט...קורקינט בלי חוטים... אני חייב קורקינט...". יומיים תמימים זה נמשך. סמיגל הפרטי שלי, לא הפסיק לרגע את פיקסציית הקורקינט (בלי חוטים). הוא לא אכל, לא רצה להיפגש עם חברים, לא התנחם באופניים, ומוכן היה להפסיק את המלמול רק בשביל התוכנית עם הקואלות ב"הופ".   

 

ביום השלישי נשברתי. המצוקה שהביע הקטן, גרמה לי להרגיש כמי שראויה שידווחו עליה לרווחה בגין התעללות בקטין חסר ישע. וכך מצאתי את עצמי כמו הוביט מצומק, צועדת לעבר לוע האש: טויז אר אס (Toys R Us).

 

עכשיו נעשה הפסקה: הורים, לעולם, אף פעם ובשום תנאי, אל תסכימו ללכת למקום ההוא ששמו לא יוזכר שוב, עם יותר מילד אחד. למעשה, עדיף לקבל מראש רשימת דרישות, וללכת לשם לבד. ולמען האמת, עדיף לבלוע סיכות, ללבוש חוטיני, ולהשתתף ב"אפקט הפחד" בלי ציוד בטיחות, מאשר ללכת לשם עם הילדים.

 

נמשיך. למרות הכלל הברור הזה, מצאתי את עצמי מצעידה את החוליה כולה לקנייה משותפת של הקורקינט (בלי חוטים). הדבר הקרוב ביותר לאורלנדו בלום שהיה שם, היה מוכר חסר סבלנות ותאו  עמלת מכירה, שדחף לעברינו שלושה סוגי קורקינטים שהיו גדולים מידי, יקרים מידי ועם חוטים. הקטן הבין עניין, והחליט שבכלל לא באנו בשביל קורקינט, כי זה לתינוקות.

 

כמה שדמה לאורכה של הקרנה רציפה של שלושת פרקי "שר הטבעות", התלבטה החוליה בנושא חפצי הערך שעלי לקנות להם. המשא ומתן היה קשוח, אבל בסוף נכנעתי, ויצאתי בנזק כלכלי רחב היקף, ומספר לא מבוטל של שקיות.  

 

קורקינט לא קנינו, אבל משהו אחר עם המון חלקים מפוזר כרגע על רצפת הסלון. המחשבה היחידה המנחמת אותי כעת, היא שאולי בזכות זה, אזכה לקבל בית אבות סביר בבוא העת.

 

קבוצות תמיכה וליווי לאימהות, בחיפה.

טל: 0546709602

© כל הזכויות שמורות ליעל קדר - רופמן

 

  ____________________

תגובות: כיתבי לנו                                     מעניין? שילחי לחברה   

 
תגובה:

 

________________________________________________