לחצי האימהוּת שוחקים אותי!

מאת ד"ר מירה חניק

 

עוד ב"הדרך למעלה:

להוריד את הפיוזים

דרכים להרפייה

נשים מצליחות מתמודדות עם לחצים

 

 ארכיון מאמרים

  בריאות

 כל הטיפים

  סגנון חיים

  יעוץ

  כיתבי לנו

 

 מכתב שהגיע אל תיבת הדואר של מערכת האתר:

 

שלום, אשמח לקבל עצתך בקשר לבעיה הבאה:

אני אם לשלוש בנות (גילאים 9,6,1) ועובדת עד השעה 17.00 כל יום כך שאני מגיעה הביתה עד 18.00. בבית יש מטפלת שמטפלת בתנוקת ומקבלת את הבנות הגדולות בשובן מביה"ס. כשאני באה הביתה, על פי רוב נוצר לחץ שנובע ממאבק בין הבנות על תשומת לב. הקטנה לא מוכנה לרדת מהידיים שלי, הגדולות מתחילות לריב ביניהן במקביל אני מגלה כמעט תמיד שיש איזה מבחן שהבת הגדולה שכחה להתכונן אליו או שיעורי בית שלא הוכנו, במקביל עלי לבדוק מה קורה עם הבת האמצעית שנמצאת בכיתה א' ולקדם אותה בלימוד הקריאה (יש לה מורה חדשה שקשה לה להשתלט על הכיתה והיא מתנסה בפעם הראשונה בשיטת לימוד בקבוצות המקובלת בבית הספר, הרכב הכיתה הוא שרוב הכיתה הם בנים (15:8) ויש בעיות משמעת ואלימות ומעל הכל הכיתה ממוקמת במסדרון שנסגר רק לאחר מאבקים קשים שלנו עם המנהלת, בקיצור - לא פשוט).  כלומר, אני צריכה להקדיש זמן לנושא הלימודים שאינו מזהיר במיוחד. במקביל עלי להכין ארוחת ערב ולרחוץ את כולן. בתוך כך כמעט תמיד הבת האמצעית נתקפת בהתקפי זעם בשל סיבות של מה בכך ואז צריך להקדיש לה זמן כדי לפתור את הבעיה ולספק את רצונה (או שלא...) אני נכנסת ללחץ וכועסת על הבנות הגדולות שאינן משתפות פעולה ויוצרות קשיים שגוזלים זמן רב. בסוף כולם אינם מרוצים. אני, על שמעט הזמן שיש לי להקדיש לבנות אינו מנוצל באופן נכון ויעיל. כל מה שאני מצליחה להשיג זו אווירה עכורה ומלאת כעסים במקום חום אהבה תמיכה וסביבה בריאה. הבנות הגדולות - על כך שיש להן אמא שכל הזמן כועסת וצועקת. התינוקת- מדברת בעינים העצובות שלה..

 

מה עושים ? האם יש פתרון ?

 

תשובה:

שלום לך,

מכתבך נגע לליבי, ומצאתי את עצמי נזכרת בתקופה כשהייתי בגילך, עם 3 ילדים קטנים בבית. זוהי חווייה שכל אם לשלושה, המתאמצת להחזיק את כל העולמות ביחד - יכולה בקלות להזדהות איתה.

 

הקשיים שאת מתארת הם מובנים מאליהם: ומה הפלא! אחרי יום עבודה של יותר מעשר שעות, את מגיעה הבייתה ואז רק מתחילה העבודה האמיתית!! מי יכול לעמוד בזה לאורך זמן?

 

אבל יש דבר אחד שלא הבנתי מכל מכתבך והוא: האם יש לך בן זוג או שאת לבדך? ואם כן - מהו תפקידו של אבי הילדים כאב? האם הוא משקיע זמן איכות עם ילדיו כשהוא בבית? האם הוא נותן לך אוזן קשבת? אני מציעה לך לשבת לשיחה איתו ולהציע ביחד דרכים שבהן הוא יהיה מעורב יותר בגידול ילדיו.

 

האם יש לך עוד נשים (אם, אחות, דודה, קרובה או חברה אחרת) שיכולות להקל עליך ולו במעט???

 

אני מקוה שתקחי לתשומת ליבך את השאלות ששאלתי, ותמצאי דרכים לערב עוד אנשים בחייך, כדי לא להיות כה בודדה. אבל אתייחס גם לסדר היום שלך ואיך את מנהלת אותו. יש דרכים להקל עליך מעט את העומס הפיזי והריגשי. והנה כמה מהן:

 

א. יש לך מטפלת עד השעה 18:00. לדעתי, תפקידה של מטפלת זו (שאני מניחה שאת מעבירה אליה את רוב משכורתך) הוא להשאיר את הילדים נקיים, אכולים, עם שיעורי בית מוכנים, ובעיקר – רגועים. אולי עליך לשבת איתה לשיחה ולברר מהם הדרכים שהיא יכולה להשקיע כדי שאת תוכלי להיות עם ילדייך בפחות מתח ועצבים. אולי היא יכולה לרחוץ חלק מהם (תעשו ביניכן תורנויות), אולי היא יכולה להאכיל את התינוקת מוקדם יותר, כדי שאת רק תשכיבי אותה לישון. עליך לסכם איתה על הדרך בה היא מורידה ממך חלק מן העבודה הפיזית כדי שאת תוכלי לעשות מה שבאמת חשוב: לבלות זמן כיפי עם ילדותייך. אם ההסכם שיש לך איתה בעת אינו מספק - עליך לעשות החלטה (קשה) לשנות אותו, או להחליף מטפלת.

 

ב. בנוסף, כדאי לך להתחיל לבסס סדר יום קבוע לשעות שבהן את בבית: מי מקבל ראשון, איך ואיפה אוכלים ועושים שיעורי בית, איך מתרחצים, וכד'. ככל שתצליחי לבנות סדר קבוע מראש ומוכתב מראש באופן סמכותי, כך יהיו לך פחות הפתעות והפרעות. הרשי לילדים הגדולים יותר, שרוצים את תשומת ליבך – לעזור לך עם התינוקת. הילדה בת התשע יכולה לעשות עבור המשפחה  דברים קטנים (להכין שולחן, להכין את האמבטיה לתינוקת, לסדר את החדר, וכד'). תני לה המון חיזוקים, חיבוקים, נשיקות ותגמולים עבור עזרתה. גם בת השש יכולה להוריד ממך מעט מהלחץ בעזרה עם דברים קטנים, להביא לך, להחזיר למקום, לסדר,  וכד'.

נראה לי שאם הבנות הגדולות יותר יעזרו וירגישו שהן בעלות ערך ויש להן מקום חשוב בניהול הבית (בעזרת המון מחמאות וחיזוקים ממך, כמובן!), יופחתו התקפי הזעם והדרישות לתשומת לב, התחרות וההתעסקות מי מקבלת אותך.

 

ג. בנוסף לכך, את זקוקה כמובן גם לזמן שקט עבור עצמך! אולי תוכלי להסדיר עם המטפלת שתישאר עוד 15 דקות לאחר שאת מגיעה הביתה (בתוספת תשלום, כמובן). את נכנסת, הולכת מיד אל חדרך, ונחה(!!!) במשך 15 דקות. את יכולה לשים מוסיקה מרגיעה, לעשות מדיטציה, או מקלחת\אמבטיה מרגיעה של כמה דקות. זמן המעבר יעשה אותך רגועה ואנרגטית יותר בערב. אחרי 15 דקות תצאי החוצה אל הילדות – אמא אחרת. אני עשיתי זאת במשך השנים שהילדים היו קטנים – לא יכולתי לתפקד בלי הדקות שלי! ממליצה לך לנסות.

 

ד. האם את יכולה לגייס לך עזרה מחברות, צעירות לא נשואות במשפחתך או כל אדם אחר שמוכן לבוא ולעזור לך פעם אחת בשבוע? אני מתכוונת לכך שיום אחד בשבוע – נגיד בימי ג' – תמיד תהיה איתך עוד מישהי שיודעת לדבר עם הילדות, לשמוע סיפורים שלהן, לעזור לך עם הרחיצה, וכד'. את יכולה להפוך את הערב הזה למסיבה, להכין פיצה לכולן, לראות סרט מצוייר בוידאו, לשכב כולן ביחד בסלון על הרצפה, לשחק ולהשתולל ביחד בכיף. או לעשות עוד דברים שיהפכו את הערב הזה למיוחד, וגם יורידו ממך חלק מהעומס ומההתרגזויות.

 

ה. נסי לשנות את האווירה בבית כך שכל יום יהיה יום מיוחד. תכנני זאת עם הגדולות: הכינו "יום הפוך" (מחליפים תפקידים: הילדים מתנהגים כמבוגרים, והמבוגרים הם ילדים), "יום צהוב" (עושים רק דברים צהובים, אוכלים רק אוכל צהוב, מקשטים את הבית באביזרים צהובים, וכד'), "יום לא-הולדת", "יום ציור", ועוד. כאשר הרעיון הוא שכל יום הוא סיבה למסיבה, שנותנים מתנות קטנות זו לזו, תשומת לב, הדדיות, והילדות חייבות לתת לך ולא רק לקבל. אפשר להמציא אלף ימים מיוחדים. תשאלי את הבנות שלך, בוודאי יש להן רעיונות. גישה כזו תשנה לחלוטין את המצברוח ותגרום לכך שהבנות ירצו יותר לשתף פעולה. אבל בתנאי אחד: את לא מכינה כלום!! זוהי האחריות שלהן בלבד: את מצלצלת מן הדרך (נגיד חצי שעה לפני שאת מגיעה הביתה) ושואלת: איזה יום היום? הבנות צריכות להמציא "יום מיוחד", ולהגיד לך מה הן מכינות. את באה כאורחת. תוך כדי החגיגה, אתן אוכלות ארוחת ערב (הן מקשטות את השולחן, מגישות ומפנות אחר כך!!), ועושות את כל הרוטינה הרגילה של הבית, אבל "אחרת"!

 

ו. את הבעיות שיש בביה"ס עליך להעביר בחזרה אל המורה. היא זו האחראית שביתך תלמד, ולא את. אם יש קשיים למורה בכיתה - את לא יכולה לקחת גם את זה על עצמך! אם את רואה שהבת סובלת – מורה פרטית (תלמידת תיכון או סטודנטית הן לא כל כך יקרות!) יכולה לתגבר אותה ולתת לה ביטחון עצמי.

 

זה נכון שהבנות זקוקות לאוזן הקשבת שלך, אבל כשאת רגוזה, עייפה ועצבנית, הן לא מקבלות – על פי דברייך שלך – את האמא שהן צריכות. הרעיונות שנתתי לך למעלה באים לשפר את מצב הרוח שלך ולעזור לך להיות שחוקה פחות. לדעתי, צריכה להיות לך מדיניות שרק מי שמתנהגת יפה מקבלת תשומת לב מאמא. מי שמתפרצת, צועקת, משתוללת או לא הכינה שיעורים, וכד' – לא מקבלת. את יכולה לעשות תור בכל ערב: מי שעשתה את השיעורים, עזרה לך והתנהגה יפה, תהיה בראש התור, ומי שלא – בסופו. אם תהיי אסרטיבית ותעשי זאת כמשחק (כמו שהגננות עושות בגן, דרך אגב), תוכלי להתחיל ליצור מסורת משפחתית נחמדה וקלילה שיש בה הומור, משחק וכיף!

 

אני מקוה שחלק מן הרעיונות הנ"ל יעזרו לך, אשמח לקבל את תגובתך ולשמוע מה את חושבת לעשות, וגם איך הצלחת לשנות את האווירה בבית,

מאחלת לך כל טוב,

ד"ר מירה חניק

 

  

   תגובות:    שילחי לחברה         יש לך מה לומר? כיתבי לנו! 
   
____________________________________________