בודדה ומבואסת – או: לא באמת מעונינת להשקיע בעצמי...

מאת: מערכת "הדרך למעלה"

לעיתים אנשים אומרים: "תני לי עצה...", אבל לא באמת רוצים לשמוע. לפעמים אנשים אומרים "רע לי!", אבל לא באמת מתכוונים לשנות את חייהם...

 

 

עוד:

 

טיול שנתי מהגהינם

ליל הסדר

המוסכניק, או: לישון עם האוייב

דייטינג מול הטלויזיה

אין מדים - אין סקס!

הרופא

הגננת לאה

אהבה ברכבת

אני מתנה

כלים שלובים

הרפתן

המפליץ

אחי הקטן מתחתן

כדורסל

 

מערכת האתר מקבלת מדי יום מכתבים מגולשות המבקשות יעוץ, מידע או תמיכה מסוג כלשהו, ואנחנו ברוב המיקרים מזדרזות לסייע בכל דרך שאנו יכולות. כאן אנו מביאות בפני הגולשות מכתב מאת גולשת, שלדעתינו ניתן ללמוד ממנו רבות על עצמינו ועל הדרכים בהן אנחנו מסוגלות לעיתים לחבל בחיינו ולהפוך אותם למלאי סבל ובדידות. הנה ההתכתבות שלנו עם הגולשת כמעט במלואה (עם מעט שינויים הכרחיים כדי לשמור את פרטיה חסויים):

  

אל: מערכת האתר,

שלום רב,

אני בחורה כבת 30, רווקה, משכילה, נאה ואנרגטית. בשנה שנתיים האחרונות אני מרגישה בדידות הולכת וגוברת מבחינה חברתית כללית. אני משקיעה כרגע בעבודה חדשה ומשמעותית, וכמעט שאין לי זמן לחוגים בשעות הערב. המסגרת האקדמית, שסיפקה עבורי עוגן חברתי - הסתיימה ואיתה גם קשרים שנשענו על לימודים.

מבחינת בן זוג - אני לא מעוניינת לצאת עם בחור שלא מתאים לי רק בשביל לרמות את עצמי, לא להרגיש לבד, אבל גם לא להיות מאושרת איתו. אני כבר לא בגיל של משחקים, וסטוצים שהיו בעבר נטעו בי תחושה זולה (אציין שחוויתי בעברי קשר רציני וממושך עם בחור שחושש להתחייב...).

מצד שני, אני מאד רוצה בן זוג ומבינה כמה דחוף למצוא אחד כזה. איך לא! החברות שלי משמשות דוגמא חיה לכך. אני מדברת על חברות שהיו לי לאורך השנים, שכבר התחתנו או הקימו משפחה. מאז מהלך זה מצידן, מלווה אותי התחושה שהקשר איתן הוא בעיקר חד צדדי מצידי. אמנם נחמד להן שאני מתקשרת, לפעמים הן מגדילות ראש ואפילו מתקשרות בעצמן... אנחנו יוצאות לבית קפה או קניות פעם בחודש חודשיים אבל בזה זה נגמר. הן בקושי מתקשרות, השיחות איתן מרדימות ואם אני לא טורחת להחיות את השיחה, השיחה שוקעת מהר מאד והופכת למונולוג מצידי שתגובות  הביניים שלו (בהקצנה) הן "כן", "נכון", "אין מה לעשות", "מענין"... זהו שאותי לא!! 

אני מרגישה שמדובר ב"חברות" אנמיות שלא מספקות אותי. הן כבר לא מתאימות לי. אני מרגישה עלבון צורב כאשר אני מגלה שלאורך זמן הקשר היחידי שנוצר, כמעט תמיד - נוצר ביוזמתי. עם הזמן גם אני נסוגה ומאבדת ענין בחברות כאלה. אני מבינה שהתחתנתן אבל למה אתן זונחות קשרים ונזכרות בי רק כשיש לי פתאום בן זוג? כשהיה לי חבר קבוע אז הן ידעו להתקשר כדי שנצא בזוגות... לא זוכרת שהתעלמתי מקיומן. גם עם חברה "טובה" יחידה שאיתה יצאתי בעיקר בסופי שבוע - ניתקתי לאחרונה מגע למרות שניסתה ליצור קשר. הסיבה היא שהיא פשוט בן אדם מתוסכל, ומחפשת לעצמה שק אגרוף ולא חברה של ממש. טיפוס שמרוקן אנרגיות ולא יודע לתת בחזרה...

אני בחורה תוססת, עם שמחת חיים שבזמן האחרון קצת רדומה כי אין לה עם מי לחלוק. אני שואלת את עצמי מה קורה לי בתקופה האחרונה. איך הפכתי להיות בן אדם ללא חיי חברה? האם "איבדתי את זה?" עמוק בפנים אני יודעת שלא. אני זקוקה בדחיפות לרענן את המעגל החברתי שלי. פה ושם אני מנסה דרך האינטרנט וכלום לא קורה. לא תמיד ברור לי האם טכנית הפרטים עברו או שסתם לא יצרו קשר. בעבודה שאני עובדת - בטוח שאין חברים. לחוגים אין לי זמן כרגע וגם אז - זה לא מהווה תחליף ליצירת קשרים חדשים עם חברות חדשות או בן זוג. בינתיים הזמן עובר, חודש רודף חודש, אני צוברת כעסים וזה הופך אותי לעצבנית וחסרת סבלנות. ממש נמאס להתקע בסוף שבוע בבית לבד מול הטלויזיה. אני לא זקוקה לכל מיני סדנאות אינסטנט, הן לא יחדשו לי דבר. אני רק ליצור קשרים חברתיים חדשים בדחיפות, ולא כל כך יודעת איך.  

ה-צ-י-ל-ו!!

ר.

 

שלום לך ר.,

מכתבך נגע מאד לליבי, ואני חשה את הבדידות והזעקה שלך לעזרה. קשה מאד להיות במצבך, וגם לא פשוט לצאת ממנו. אבל בקוראי את מכתבך, אני שמה לב לכמה נקודות מרכזיות העוברות בו כחוט השני, ואציג אותן:

מצד אחד, את אומרת שאת רוצה לפגוש אנשים, אבל "אין לך זמן לחוגים". בנוסף, אין לך בן זוג, אבל את "לא מעוניינת לצאת עם בחור שלא מתאים לי רק בשביל לרמות את עצמי, לא להרגיש לבד", ואת לא מוכנה ל"משחקים" ול"סטוצים" שגורמים לך להרגיש זולה. את גם לא מרוצה מהחברות שלך, כי לדעתך הן לא משקיעות בך, ואת צריכה ליזום כל הזמן. נראה לפי תיאורך שהן גם משעממות אותך, והקשרים איתן נראים לך חסרי תוחלת. את מרגישה שהחברות "אנמית" ולא מספקת אותך.

את טוענת שאת בחורה תוססות ומעניינת, אבל את יושבת בבית מול הטלויזיה, ולא יוזמת – לא בעניין החברות, לא בעניין הגברים ולא בעניין הפיתוח האישי שלך – אה, כן, וגם סדנאות, זה בעינייך משהו של "אינסטנט", ואת כבר יודעת מראש שהן לא יעזרו לך.

אני חשה את מצוקתך, ומבינה את השוקי שלך - שהוא אולי קושי אובייקטיבי ולא באשמתך - אולם למול זה, עליך לקחת אחריות. אז, תרשי לי, ר., להגיד לך מה עוד אני שומעת מדברייך: אני שומעת בחורה מפונקת ומתפנקת, שמקטרת ומתבכיינת על כך שהעולם לא מביא לה אל הצלחת בדיוק את האוכל שהיא רוצה ולא נותן לה את הפינוקים שהיא רגילה אליהם. אז יש לי חדשות בשבילך, יקרה שלי: העולם לא בנוי כך, ואת רק עכשיו גילית זאת. חשוב לך להבין כי לא יקרה שום דבר חיובי בחייך כל עוד תחזיקי בדעתך זאת!

ר. היקרה, לדעתי, אף אחד לא יכול לעזור לך עד שתחליטי שאת בעצמך עוזרת לעצמך ועושה משהו כדי לשנות את מצבך. אינני מתכוונת לתת לך אפילו עצה אחת, משום שאת פשוט תגידי: "אני כבר ניסיתי את זה, וזה לא עובד", או: "אין טעם כי...".

אם כך, אין לי מה לומר לך. מלבד להזכיר לך את חוקי היקום:  "מה שבישלת בערב שבת תאכלי בשבת", או כדברי פנינה האגדית: המיטה שהיצעת לעצמך היא המיטה שתישני בה (לבד!)

אני רק מאחלת לך שתתעשתי בקרוב ותביני שחייך הם רק בידייך ואף אחד לא יפתור לך את הבעיות שלך. כי את בעיותייך (התובענות והדרישות כלפי כל העולם, השיפוטיות כלפי חברותייך והציפיה שמישהו חייב לבדר אותך, הבריחה מבחורים וחוסר היכולת ליצור קשר משמעותי) רק את לבדך יכולה לפתור – בהחלטה שאת רוצה לשנות, ואף אחד אחר לא יכול "לעשות" לך את זה. ואת זה תוכלי לעשות בעזרת מטפל\ת טוב\ה או מאמנ\ת טובה, במידה ותחילטי לעשות שינוי בחייך.

מאחלת לך הצלחה וכל טוב,

(.)

_____________

שלום

לאור מה שכתבת לי לא יכולתי שלא להגיב ולהציג את עמדתי לגבי הדברים.

 

חבל מאד שממה שסיפרתי לך קלטת אותי כבחורה מתנשאת ומפונקת. כנראה כל מה שאני אגיד לא אעזור כי זה מה שהחלטת כבר מראש, את הרי יודעת הכל על בן אדם ממכתב אחד. זו תגובתי לענין המשפט הלא הוגן שהטחת בפניי: "אם כך, אין לי מה לומר לך. מלבד להזכיר לך את חוקי היקום:  מה שבישלת בערב שבת תאכלי בשבת, או כדברי פנינה האגדית: המיטה שהיצעת לעצמך היא המיטה שתישני בה (לבד!)".

 

הרשי לי להפתיע אותך: זה הרגע חזרתי מעוד דייט. עוד נסיון להציע את המיטה הקרה והיקרה שלי (הדייט שקדם לו היה לפני שבוע וחצי - ולא, אולי תופתעי אבל גם במקרה זה אף אחד הציע את המיטה הזו עבורי. אני דווקא יודעת ליזום). מלאת אנרגיות וכוונות חיוביות יצאתי לדייט ולצערי פגשתי ילד מפונק (ואפילו יותר ממני... :-)). בשיחות הטלפון המקדימות טרם שנפגשנו, הוא טען שהוא מרגיש "שזה הולך להיות טוב", "את נשמעת לי מאד" וכו'.  נפגשנו בצומת הרחוב. עוד לפני שאמרתי שלום עיני הראדר שלו בהו בי במבט חשוד ואז הוא אמר לי "מצטער זה לא זה". כל מפגש המשפיל הזה ארך 20 שניות. 20 שניות בזויות ומיותרות שעבורן טרחתי ערב שלם. מקלחת, איפור, בגדים וכו'... אני הייתי מוכנה לתת צ'אנס למרות שהוא לא הטעם שלי (אם זה בסדר, ברשותך, שיהיה לי טעם...). לא היה למי לתת צ'אנס. הוא פשוט היה ילד. הסתכל עלי, מלמל משהו והסתלק כאילו פגש מצורעת.

 

עד לרגע כתיבת שורות אלה העלבון צורב. לא, לא בגלל שרציתי אותו והוא לא רצה אותי. אני בקושי הספקתי לקלוט מול  מי אני עומדת... ורחוקה לחלוטין מחשיבה שיפוטית מהסוג שזה עתה חוויתי. הרציונל מבין הכל. זה בסדר שהוא לא רצה אותי. מותר לו. אבל לרגש ולתחושה הפנימית יש חוקים משלהם. עלבון קשה ליווה אותי כל הנסיעה הביתה... בשביל מי טרחתי? בשביל בחור חסר רגישות  וחסר בגרות, שחושב הוא יפיוף אבל חי בספרה אחרת, שמרשה לעצמו להתייחס כך לבחורה, בטוח שלא רק אלי - אלא לכל בחורה, רק משום שהיא לא הטעם האישי שלו. חפץ שזורקים.

מיותר לציין שכאשר אני פוגשת בחור שאינו הטעם שלי - לא אשפיל אותו כך ואעלם כלעומת שבאתי. יש דבר כזה שקוראים לו כבוד אלמנטרי לאדם שהשקיע מזמנו בשביל לפגוש אותך... אבל כנראה שזה ערך הולך ונעלם לגבי כמה רווקים בעיר הגדולה.

 

"התובענות והדרישות כלפי כל העולם, השיפוטיות כלפי חברותייך והציפיה שמישהו חייב לבדר אותך, הבריחה מבחורים וחוסר היכולת ליצור קשר משמעותי" - תסלחי לי, אבל מי שעושה פה שיפוט מהיר זו את. איזה דרישות בדיוק? הרצון לגלגל שיחה מעניינת עם חברה אמיתית זה תובענות והתנשאות?  הצורך בשיתופיות והדדיות בין חברות זה ממש לא התנשאות. זה המהות בחברות. "בריחה מבחורים?" קראי בשנית את הפסקה למעלה. "חוסר יכולת ליצור קשר משמעותי?" היה לי בעברי מערכת יחסים שכמעט הובילה לחתונה אלמלא הבחור שחשש ממחוייבות. והחשש הזה ליווה אותו במערכות נוספות מלבדי.

 

כל כך מהר את חורצת אופי של בן אדם וטוענת שאני עצלנית? כל הפשע שלי זה השקעה בעבודה שבאמת חשובה לי, באמת סליחה, אז את מאשימה אותי בפינוק? אולי זו סתם עייפות, משהו שלפעמים מתגנב בסוף היום .. או שמא נזנח כולנו את העבודה שכל כך קשה להשיג בימינו ואז נשאר בכלל בלי כלום...זה שאמרתי שאין לי זמן זה לא אומר שמדובר בהחלטה שלא תשתנה. הריקנות הזאת אוכלת כל חלקה טובה בי. אני בטוחה שכאשר אמצא את שעת הכושר וארגיש בטוחה בעבודה - כן ארצה לעשות לפנות זמן לחוג כלשהו בערבים. לכן פניתי אלייך...וזכיתי במקלחת קרה.

 

אני לא מחפשת סטוצים כי הגוף שלי לא להשכרה. וזה לא שלא חוויתי. היתה תקופה שניסיתי לראות לאן זה יוביל. פגשתי רק טיפוסים לא רציניים שחיפשו סקס וזהו (ובתמורה ימרחו אותך בסיפורים בשביל להכניס אותך למיטה ואז יעלמו כמובן) או סתם היו טיפוסים שלא הייתי רוצה איתם קשר של ממש. זה עוד לא אומר שאני סוגרת את כל הדלתות כמו שאת בטח חושבת. ‏‏‏‏כרגע - לא בא לי הכיוון הזה. בעוד חודש זה עשוי להשתנות. נדמה לי שמותר לי להגדיר את סוג הקשרים שאני מחפשת. כמו שאת רואה - לא תמיד יש מזל. לא כל דייט הוא בינגו.

 

"חייך הם רק בידייך ואף אחד לא יפתור לך את הבעיות שלך" - על סמך מה את חושבת שאני מחפשת שמישהו יפתור לי את הבעיות? האם הדייט שתיארתי לך כאן ועכשיו מתאר נסיון לחפש מישהו אחר "שיפתור לי את הבעיות"?? למה ההתנשאות בדברייך כאילו אני מתבגרת פוחזת, שלא מתנסה ולא אכפת לה מדבר, שיושבת כמו פרינססה בבית וחושבת שהכל יפול עליה מהשמיים?

תסלחי לי שאני אומרת את זה, אבל האפיון שלך לגבי היה לא יותר משיפוט אינסטנט. אני מבינה שאת מנסה כבייכול לנער ולזעזע, אבל באופן כללי נוסח הדברים שלך היה בוטה, פוגע ולא זהיר.

 אני מודה שתגובתך הכעיסה אותי כי לא הפסקת לבקר אותי לכל אורכה.  להניח בביטחון על סמך מכתב אחד שבן אדם הוא מפונק, תובעני, עצל ומתנשא, כדברייך - זה קצת יותר מדי.

הרגשתי צורך לבטא את דברי כהוויתם. מצטערת על הטון הציני של דברי.  

אם את חושבת שאת מסוגלת לגלות קצת אמפתיה, ולתת עצה בונה ויישומית שתקדם אותי במקום לשפוט ולבקר אותי - אשמח להקשיב לעצתך בשנית.

להתראות.

 

שלום לך ר. היקרה,

שלחת לי אתמול מייל ארוך המפרט את תלאות חייך, את הבדידות ביחסים עם בחורים ועם נשים\חברות, ואת תחושת הייאוש וחוסר האונים שלך כשאת יושבת לבד בביתך, וסיימת אותו בקריאת "ה-צ-י-ל-ו". תיאורייך העלו בליבי חמלה ורצון לחבק אותך, כי אני יכולה לדמיין את הקושי להיות בחורה מיוחדת כמוך ולהרגיש לבד בעולם, בלי חברות ובלי בן זוג.

עניתי לך כמיטב הבנתי (שגם היא מוגבלת – ואולי כלל לא נכונה – כי מי בכלל יכול לתת יעוץ במייל אחד קצר, מבלי להכיר אותך?). עניתי לך מתוך ניסיוני ביעוץ ומתוך מה שקראתי בתוך המילים ובין המילים שלך. את מחפשת אמפתיה, ואת זה יכולתי לשלוח לך במשאית, אבל זו לא הנקודה!

מתוך מכתבייך (שניהם) אפשר להבין שני דברים: מצד אחד, תחושת הבדידות והלבדיות שלך היא אותנטית ובאה מעומקי הלב. מצד שני, נראה מנוסח הדברים שאת מלאה טענות כלפי העולם, ועושה באופן עיקבי דברים רבים הפוגעים בך, ולא מקדמים את המטרות שלך (קרי, למצוא בן זוג וחברות משמעותיות שתורמות תוכן לחייך). למשל, הנה רק דוגמה אחת: את יוצאת לבליינד דייטים – מצבים המועדים מראש לגרום לבחורה אינטליגנטית, דעתנית, נבונה ואיכותית כמוך תחושת כישלון וריקנות. ומה הפלא שלאחר ניסיון כמו זה שאת מתארת נותרת עם תחושה של עלבון והשפלה? לא מגיע לבחורה כמוך להיות במצבים כאלה!

אני מניחה שאת יודעת שישנן דרכים יעילות יותר להכיר גברים רציניים ואיכותיים ומלאי תוכן כמוך, והיא בדר"כ לא בבליינד דייט. אלא שכדי להגיע אל גברים אחרים יש להשקיע. וגם כדי לשמור על חברות עם נשים אחרות שכבר בנו לעצמן זוגיות ומשפחה יש להשקיע הרבה סבלנות, רצון טוב וזמן.

במקום זאת, את דורשת ממני עצה בונה ויישומית, אולם אפשר לנחש מתוך הטון של שני מכתבייך כי כל עצה בונה ויישומית שנותנים לך תיתקל בתגובות כמו: "כבר ניסיתי...", או "אבל זה לא...". איך אני יודעת זאת מתוך מכתב אחד (שניים) קצר? כי זה המקצוע שלי ויש לי ניסיון של 30 שנה בייעוץ והדרכה של אנשים במצבים שונים.

העצות שיכולתי להשיא לך הן עצות כמו: לכי לסדנת יחסי אנוש (גם תלמדי משהו חשוב על עצמך ועל הסיבות שבגללן את בודדה וגם תכירי בחורים מקסימים, רגישים ופתוחים שלא מתביישים לבוא לסדנה – כאלה ששווה להתחתן איתם, ולא לוזרים שזקוקים לבליינד דייט), לכי לטיפול אישי (תקבלי תובנות לגבי המחסומים שלך, בין אם שמקורם בילדות וביחסים עם ההורים ובין אם הם אחרים, תלמדי איך לחזק חברויות ותגבירי את הביטחון העצמי שלך, מה שלעולם אינו יכול להזיק), או לכי לחוגים ולימודים בהם יש גברים ונשים ברמה שלך. אבל אני כבר יכולה לשמוע ברקע את תגובותייך, כי כבר הודעת לי מראש שסדנאות הן משהו "אינסטנט", לחוגים אין לך זמן כי הקריירה יותר חשובה, ואת חושבת שמי שלא בסדר זה הבחורים שמזלזלים בך ומשפילים אותך, והחברות שלא מוכנות להשקיע בך. יכול בהחלט להיות שאת צודקת. אולי היית כבר בסדנאות ולא יישמת את מה שלמדת, ולכן הן חסרות תועלת עבורך. ויכול להיות שהאנשים שאת בוחרת להיות איתם הם לא ברמה ובאיכות שלך, ולכן לא יכולים לתת לך את מה שמגיע לבחורה איכותית כמוך. ואם כך הוא הדבר, קצרה ידי מלעזור לך, ואיני יודעת מה לענות, משום שאין לי עצות אחרות מאלה שנתתי לך.

אני רק מאחלת לך שתתעשתי בעצמך ותמצאי לבד את העצות שאת מחפשת מאחרים, כי הן נמצאות ממש לפניך, כמילימטר ממך.

אני אחזיק לך אצבעות ואאחל לך שיהיה לך כל מה שאת רוצה בחיים,

שלך,

(.)

 

הערות המערכת על חילופי הדעות הנ"ל:

לפעמים, אנחנו מגיעים בחיים למצב בו אנו אומרים: עיזרי לי!", אבל לא באמת מוכנים להשקיע את מה שצריך כדי להשתנות. הכותבת היא בחורה איכותית ואינטליגנטית שמצאה את עצמה בגיל 30 ללא חברות וללא בן זוג. מצב זה באופן אובייקטיבי מתסכל מאד ומעציב. ולכן, טיבעי הוא הדבר שהיא תרגיש עצובה ומתוסכלת. קל מאד ליפול למלכודת של אמירות כמו: "חברות שלי לא מעניינות אותי", "כל הגברים רק רוצים סטוצים", "אין לי זמן לפתח חברויות", או "הם לא באים לקראתי".

המשימה האמיתית שלנו בחיים היא לקחת אחריות על החלק שלנו ולשנות את התפיסות וההתנהגות שלנו. אילו הכותבת הייתה באמת ובתמים מעוניינת להכניס גבר חדש ורציני לחייה, היא הייתה בוחרת ללכת פעם בשבוע לחוג ערב שיש בו גברים, או לצאת עם חברות לארועים פומביים (כמו ערבי שירה בציבור, ריקודים, מסיבות פרטיות, וכד'). אילו היא הייתה משקיעה בחברותיה מעט יותר אנרגיה ורצון טוב, אולי הן מצידן היו מוכנות לפנות עבורה עוד כמה דקות בשבוע כיד להפיח חיים בחברויות המתעמעמות. כל זה הוא "אולי", אבל איך ניתן לדעת אם שינוי זה יקרה, אם הכותבת אינה מוכנה לעשות את כל אלה, וממשיכה להתלונן ולקטר על כל אחד וכל דבר... עצוב מאד, אבל לדעתינו, עד שהכותבת תשנה את הגישה של - לא יהיה כל שינוי במצבה...

הנה כמה רעיונות איך לעשות זאת: משבר או הזדמנות? כשלון בדרך להצלחה

 

ועכשיו, גולשות יקרות, אתן מוזמנות לחוות את דעתכן לגבי המקרה 

מעניין? שילחי לחברה   

 

 

תגובה:

 

אני רווקה בת 34 ואני חייבת להודות שאני מזדהה מאוד עם המקרה של אותה בחורה בכתבה. בניגוד אליה אני דווקא כן מתפנה לחוגים וספורט כארבע פעמים בשבוע, וכן לימודים לתואר בתחום שמעניין אותי מאוד וכל זאת על אף שעות עבודתי הרבות. יש לי כמה חברות טובות מאוד שכולן נשואות עם ילדים כולן חברות שלי שנים רבות והיום אני מגלה שהחברות בינינו עמוקה כנה ופתוחה יותר מתמיד.  מטבע הדברים אין ביכולתי וביכולתן לנהל את הקשר באופן יומיומי כך שאני מוצאת את עצמי למרות שלל עיסוקיי המענינים והמספקים לבד בסופי שבוע ובערבים. למרות ניסיונותיי הרבים להכיר גברים בכל צורה שאפשר לעלות על הדעת הגעתי למצב שלא רק שלא עוברים את הפגישה הראשונה אלא זה עבר למצב שלא עוברים את השיחת טלפון הראשונה ובשלב "מתקדם" יותר אף לא היו טורחים להתקשר כל אותם אלה שרצו להכיר לי. אני מאלה שאכן לא נותנים לגורל לתעתע בהם והחלטתי לא פעם לקחת את הדברים באחריותי האישית עד כדי כך שההמלצה של פסיכולוגית איתה נפגשתי היתה להרפות, לפעמים צריך לתת לדברים לבוא אליך ולא לרדוף אחריהם. קצת מקוממת הגישה הרומנטית הזאת שהכל בידינו והדברים תמיד עובדים בדיוק כמו שאנחנו רוצים. החלטתי בנושא היתה באמת להרפות, להנות ממה שאני עושה ולתת לדברים לקרות (אולי גם זאת גישה רומנטית אבל אני מנסה גם אותה, אני דיי נהנית אבל הדברים לא קורים) אגב דבר אחד בלבד עוד לא ניסיתי ואני מוכנה לנסות וזה את סדנת יחסי האנוש. אשמח לקבל המלצות או שמות של מקומות המקיימים סדנאות כאלו,

מ.

 

תגובה:

קראתי אתד הכתבה המרגשת הבחורה בת ה- 30 בודדה. מה זה נגע לליבי.

כל כך קשה בחיים המודרנים האלה כאילו שיחרור פמניזים, מצב בלתי אפשרי.

כולנו רוצים מישהו שיבין אותנו יהיה רגיש יואהב אותנו וזה כמעט בלתי ניתן להשגה.

 

יש לי חברות שמנסות שנים, מכורות לפגישות עיוורות דרך האינטרנט וממשיכות נופלות

וקמות כל יום מחדש לפעמים זה מחזיק חודש. לא כל אחד בנוי לנסיונות האלו - אבל אין ברירה אחרת!!!!

לא תמיד מעודד אותך לפגוש חברות במצבך לפעמים זה אפילו מייאש, כשאת בודדה ומנסה להשיג חברה זה מאוד מאוד קשה.

שמעתי השבוע שאפילו לנסיכה דיאנה לא היה זאת בנישואיה, נישואים לא תמיד מונעים בדידות. ולא תמיד קשרי אהבה מספקים.

הנושא הזה כל כך טעון. יהונתן גפן כתב על כך במוסף מעריב מהיום על הבדידות. כמה פרוזאק צריך לקחת ולא תמיד זה עוזר.

ד.

 

תגובה:

רשימת אפשרויות לצאת מהתקיעות כאשר - שינוי תהליכים - קחי את חייך ביידיך.

לפני שאת מתחילה בכלל לחשוב לצאת מהתקיעות - חשבי על סגנון חייך. ומה היית רוצה לשנות. כמו כן, להראות במיטבך. לזרוק בגדים שאינם מתאימים לך.

1.    להרשם למועדון ספורט - ולעשות איזה שהוא ספורט מספר פעמים

       בשבוע. מאוד עוזר.

       א. למצב רוח.

       ב. הרגשה כללית טובה.

       ג. פוגשת אנשים במצבך. 

 

2.     לפרגן לעצמך, כל יום לעשות משהו טוב עבור עצמך אפילו בקטנה - מגיע לך.

 

3.     התנדבי למשהו. הנתינה נותנת הרגשה טובה ואני חושבת שחוזר לך

        משהו בתמורה.

 

4.     לסוע לטיולים של פנויים פנוייות, גם אם לא פגשת גבר תפגשי נשים

        נחמדות שיגידו לך לאן ללכת ואולי תמצאי חברה חדשה.

 

5.     לקחת חופשה ארוכה ללא תשלום ולסוע לחברים בחו"ל - שנוי אוירה.

  ב ה צ ל ח ה !!!

 דליה מורגנשטרן

 

תגובה:

מחילופי הדברים הנ"ל עולה תחושה של האשמות הדדיות, ר' ספרה על חייה הכואבים ובקשה עזרה ולא הצליחה לקבל אותה והמגיבה מבחינתה ענתה כפי יכולתה ונראה כי דו שיח זה לא עלה יפה. הרושם שלי הוא כי לפעמים אין צורך בעצות מזהירות ומתוחכמות אלא לתמוך ולתת כתף, אוזן קשבת, חום אמפתיה, אהבה. ר' נמצאת במצוקה ולא יעזרו לה משפטי תוכחה  שכאלה. מתוך ניסיון חיי ההארה תבוא ממקום פנימי וכל מה שנותר לאנשים חיצוניים הוא לתת חיבוק חם ומילות תמיכה שבאות מהלב. ולכן אשלח לר' את משאלתי הכנה שיום יבוא ותמצאי את השקט הפנימי והאהבה העצמית שתתן לך כח ואור לחיים הקשים שלנו.

מ.

 

תשובת המערכת:

שלום מ., תודה על תגובתך. אני נוטה להסכים עם עמדתך במיקרים מסויימים, ואולם – לא בכל מקרה.

ייתכן שאת צודקת, ומה שר' זקוקה לו כעת הוא חיבוק חם ואוהב והבנה למצוקתה. אולם לא תמיד ההארה באה מבפנים באופן ספונטאני, ובעיקר כאשר אדם שומע שוב ושוב מסביבתו אישור לכך שהוא מסכן. לעיתים, יש צורך לסייע להארה לצאת ע"י כך שמאתגרים את החשיבה האוטומאטית שלו ולא מסכימים "לקנות" את הטיעונים שלו על חייו האומללים. ייתכן שר' לא תקשיב לתגובה שקיבלה מן היועצת במערכת האתר, אבל אולי בהמשך יזורז תהליך ה"הארה הפנימית" ע"י הויכוח שנוצר, משום שמישהו שלא מכיר אותה לא מקבל את טענות המסכנות שלה. לפעמים אנחנו מתעוררים להבין משהו בחיים דווקא אחרי "סטירת לחי" שמקבלים. כך שלא תמיד "חום ואהבה" הם התשובה האופטימאלית בכל מצב.

בכל מקרה, אני בטוחה שר' תפיק תועלת גם מן האהבה שאת שולחת לה מרחוק,

כל טוב,

המערכת 

תגובה:      

תפסיקו לתת עצות, הבחורות עושות ככל יכולתן, אולי היה עדיף להפסיק בכלל.
אם הבנות לא היו נותנות מעצמן כל כך מהר במשך 40 שנה מאז המצאת הגלולה, זה היה הרבה יותר טוב ולא היינו מגיעות למצב כזה.
ועוד דבר לכותבת, אל תדאגי, הבחור שפסל אותך ב - 20 שניות, גם הוא נשאר לבד, גם באותו יום, גם באותו שבוע, באותו חודש ולכל אורך השנים, כי הוא לא נותן הזדמנות.  יש לי גם אח בן 39, שאומנם לא מתנהג בצורה מכוערת כזו, אבל יש לו דרישות, והדרישות האלו לא מובילות לפגישה שניה, ולכן הוא עד היום רווק, אין לו חברה קבועה כבר הרבה הרבה שנים, וגם לא חברה זמנית, לבד לחלוטין, אז תדעי לך שגם הבחור ההוא נשאר לבד ואיתו כל הבחורים הבררנים. מדי.
 

תגובה:

קראתי את מה שכתבה ר. רווקה בת 30 בנושא הבדידות וגם אני רוצה להגיב.

אני מסכימה עם כל מה שהיא כתבה.  ומי שלא לבד לא תבין זאת לעולם. 

 

אני רווקה בת 39, מאזור השרון.  נפרדתי מבן זוגי לפני כשלושה חודשים, גרנו ביחד.

עכשיו כשאני לבד, וכל החברות שלי בזוגיות, או רווקות שילדו ילד ועסוקות בילד שלהן, נשארתי בעצם ללא חברות.

קשה מאוד לקבוע איתן פגישה, כשיש להן זמן הן מעדיפות ללכת לסידורים שלהן.

 

אני מחפשת קבוצת תמיכה/ חברות. בנות בסביבות הגיל שלי 35-45, סתם כדי לצאת לקפה, או לסרט ואפילו לנסוע לחופשת סקי בחו"ל.

גם אני כמו ר. עובדת, והולכת לספורט 4 פעמים בשבוע, ונפגשת עם בחורים דרך האינטרנט, אבל כשמגיעים החגים או שישי-שבת, קצת מרגישים בדידות.

 

אשמח לתגובות.

תודה,

איריס

 

תגובה:

שלום,
קראתי את מה שכתבה בת ה-30 והזדהיתי עם פרטים רבים.
אני בת 32, רווקה, ולי באופן אישי קשה יותר לפתח חברויות חדשות עם בנות ולשמר את היחסים.
עם בנים לעומת זאת הרבה יותר קל לי ואני נהנית מהחברויות שיש לי. בחלק מהמקרים יש אלמנט של מתח מיני קטן (הדדי או חד צדדי מצידם) שאולי גורם לקשר להמשיך להיות מעניין ובחלק אחר יש פשוט בסיס של כימיה טובה ואוזן קשבת הדדית, תחושה של כמו משפחה.
עם בנות קשה לי. אני הרבה פעמים רואה (או חושבת שרואה) אצלן תכונות שליליות, פרגון לא אמיתי או סתם דברים שמעצבנים אותי. חבל לי שזה המצב וזה מאוד מתסכל. יש לי הרבה לתת ואני אוהבת חברות אבל חשוב לי שהבסיס יהיה אמיתי.
יש לי חברה טובה מאוד של כמה שנים שבה אני לא רואה את התכונות השליליות ואוהבת אותה מאוד. היא מאוד מפרגנת ואמיתית איתי ושום דבר איתה לא מאולץ. יש עוד חברה טובה של שנים שכייף לי לדבר איתה בטלפון אבל לא לצאת איתה. בנוסף יש לי עוד 2 חברות של טלפון ואולי פעם בכמה זמן מפגש.
היו תקופות שהיו לי יותר חברות וזה היה מאוד ממלא אבל תמיד בסוף משהו התקלקל. אני יודעת שיש לי מה לשפר אבל אני גם יודעת שיש בנות שאיתן יכולה להיות לי כימיה טובה מאוד לאורך זמן (כמו החברה שהזכרתי).
לאחרונה ניתקתי קשר עם חברה שהרגשתי שמאוד לא אמיתית איתי והקשר איתה התחיל לעשות לי לא טוב.
אני בחורה שאוהבת לצחוק ולבלות וכשיש חברה שיש איתה כימיה טובה זה כייף אמיתי והיו לי הרבה כאלה לאורך השנים, אבל כמו שאמרתי בשלב מסוים משהו מתקלקל ונגמר. כיום אני מרגישה שאני רוצה להכיר חברות חדשות אבל אין לי איפה ואיך.
אני חושבת ללכת לסדנא ליחסי אנוש כי זה נראה לי מסקרן ומשהו שלא חוויתי אף פעם ולא יכול להזיק.
אשמח להכיר חברה חדשה :)
m676@walla.co.il
 

תגובה:

וואו... פשוט וואו.
לא יכולתי שלא לקרוא את מכתבה של ר. מבלי להזדהות ולהבין אותה. אני איתה. מה שכל כך צרם והכעיס הייתה התגובה, המשתלחת, שופטת ומבקרת בלי סוף. ניעור? זעזוע? מה ציפית להשיג? ממרום 30 שנות ניסיון ולא ידעת שלפעמים לחבק קודם, לייעץ קצת יותר בעדינות ימנע מאדם להסתגר בקונכייה שלו ולדבוק בעמדתו??
לא, אין לי ניסיון. אני לא יכולה לבקר ולשלול את עמדתך אבל בתור רווקה, בת 25, אני מבינה את תחושת הבדידות. הניסיונות החוזרים להפיג אותה. להתקשר לחברות כל הזמן, אז נכון לא כולן נשואות, אבל לרוב יש בן זוג צמוד, שתמיד נמצא שם בייחוד בסופ"שים כשזה הזמן לצאת ולבלות.
אני מבינה בדיוק מה זה אומר שהחברות שלך הופכות לאנמיות, הבית והבעל הרבה יותר מעניינים ובצדק. אין כאן שיפוט והתנשאות יש כאן עובדה. את אומרת שסדנת יחסי אנוש תעזור כאן? לתחזק קשרים? מה זה יעזור אם הקשר חד צצדי. מסכימה שזו דרך לא רעה להכיר אנשים/חברים/בני זוג. ושוב העמדה השיפוטית שלך כאן בנושא הבליינד דייטים. למה לבחורה אינטיליגנטית, נאה, מיוחדת וכו' לעשות את זה לעצמה? אני אומר לך למה, כי יש הרבה אנשים שמכירים בבליינד דייט. כי זו אופציה. כי זה נגיש. כי ככה מכירים. אז אם זה דרך האינטרנט, דרך חברים שהחליטו להפגיש בין 2 אנשים שנראים להם מתאימים אז למה לא??? מי את שתגידי שהם לוזרים שזקוקים לבליינד דייט.
מצטערת אבל עד שאתה לא מגיע לנעליו של אדם אל תשפוט אותו, את יכולה לייעץ אבל זה לא היה ייעוץ ואפילו לא תמיכה.
ר. יקרה, נראה שיש עוד הרבה בחורות במצבך, אני יודעת שזה לא מנחם שאת לא לבד, אבל זה המצב. עם כל התסכול והקושי, באמת שאין לי עצה לתת לך, אם הייתה הייתי מיישמת אותה בעצמי ולא הייתי נמצאת במצב הזה. שהרי לפעמים העולם לא מתנהל כי האדם הקטן החליט שככה יתנהל לגביו אלא כי ככה דרכו של עולם. אז די להתיימרויות, והטחות מיותרות. החיים לא תמיד בידיים שלך! הבחירה יכולה להיות רק בדרך ההתמודדות ותחושה שלך למצב לא מעבר! המצב עצמו לא תמיד ניתן לשינוי.
אני מסכימה עם הכותבת דליה מורגנשטרן שנתנה עצות שימושיות לשיפור מצב הרוח, התחושה הכללית. זה לא יעלים את הבדידות ואולי לא תהיי פתאום מוקפת חברים, אבל תרגישי יותר טוב עם עצמך והחיים יראו פחות שחורים.
הייתי מנסה לדחוף חוג בכוח. ממש ככה. אם אין זמן תיצרי זמן. גם לי אין זמן... עמוסה בטירוף, אבל אני כן הולכת לכל מיני אירועים חברתיים שאפשר להכיר אנשים חדשים וחברים. תמיד יהיה משהו דחוף.. שוב, אני לא מבקרת אותך. אני בטוחה שאת מספיק אינטיליגנטית לדעת לבד, אם התקופה באמת עמוסה וצריך לחכות לרגיעה ואז לצאת או שככה זה יהיה תמיד וזה תירוץ, או חוסר חשק באמת לצאת לחוג.
שיהיה לך המון המון בהצלחה!!!
אני מאמינה שברגע שתהיי בזוגיות טובה דברים ישתנו. מאחלת לך רק טוב...
יעל

 

תגובה:

אני יכולה בפירוש להבין את הבחורה המסכנה בת ה30. הייתי שם big time במשך לפחות 3-4 שנים. גילאי שלושים (פלוס מינוס) אחרי תקופת לימודים זה גיל קשה.
זה גיל שאנחנו כבר לא הילדות של אמא ואבא, אך עוד אין לנו משפחה משלנו (כי אנחנו רווקות). אז כן, חברים וחברות זה הכי קרוב למשפחה שיכול להיות לנו.
ולכן בשלב זה אם רוב החברות שלה התחתנו וילדו ילדים וזה כל מה שמעניין אותן (וזה בסדר גמור) אך זה לא מדבר אליה אז היא אכן בבעיה!
ומי שמייעצת לצאת למסיבות, חוגים, בתי קפה, ועוד כל מיני שטויות במיץ עגבניות כדי להכיר גברים כנראה מפספסת בענק את מה שהבחורה אומרת לה.

כמה שמיניות באוויר אנחנו הרווקים רווקות אמורים\ות לעשות?! אי אפשר לצפות מאתנו גם לפרנס את עצמנו (והרי אנחנו משלמים לבד ארנונה חשמל שכירות...) ואם נפוטר חלילה אז אין לנו בן\בת זוג להישען אליו. אז כן אנחנו חייבות להשקיע בעבודה. ואז ממליצה היועצת שבמעט אנרגיות שנשאר (כי מלבד השקעה בעבודה יש חרדות ודיכאונות שאין לנו אוזן קשבת טובה כי הרי הנשואים בחיים לא יבינו), אז במעט אנרגיות האלו נצא לתחביבים וחוגים שדורשים כוחות, ומסיבות ודייטים שהם רכבת הרים מסחררת שלא ניתן כל הזמן להיות בה. רכבת הרים בלונה פארק היא הכי קצרה מכל המתקנים לא?!

אני מסכימה עם היועצת הגרועה הזו על משהו אחד, הבחורה צריכה לטפל בעצמה.
אך הדרך היא לא בדברים חיצוניים ובסיבובים סביב ים מסיבות חוגים וכו' אלא להפך טיפול פנימי שקט ואוהב בעצמה.
להפוך להיות האמא והבת של עצמה, החברה והמאהבת. ואז כבר יהיה לה יותר טוב. ואז היא תוכל לדעת איזה קשרים עם חברות כבר לא מתאים לה ולהפסיק לבזבז עליהן אנרגיות ולהפנות אותן לעצמה ואח"כ לחברות חדשות שיותר יתאימו לה.
היא תוכל לדעת מראש לא להיפגש בכלל עם בחורים מסוימים כבר על ההתחלה ויהיה לה את האומץ להגיד "מצטערת לא מתאים לי להיפגש".

איך מטפלים בעצמנו באהבה? זה האמת הרבה יותר פשוט ואינטואיטיבי ממה שזה נשמע: שואלים את עצמנו כל הזמן "מה אני רוצה עכשיו שאני יכולה לעשות לעצמי?" ולעשות את זה! בדרך כלל זה דברים ממש קטנים כמו לקנות גלידה, לראות סרט, לקרוא ספר, לעשות עבודה יצירתית כלשהי, לגלוש באתרי אופנה, וכו'.
וצריך בתדירות גבוהה לסדר ולנקות את הבית, לדאוג שיהיה אוכל טעים ובריא, לשלם חשבונות בזמן, וזהו פחות או יותר.
אם היא תעשה את זה הדברים האלו כבר יהיה לה טוב, וזה כל מה שאנחנו צריכות לרצות: שיהיה לנו טוב.

בברכה,
טלי

תגובה:

שלום רב, אני רוצה להגיב לכתבה של הרווקה ר' ומבקשת שתעבירו לה את דבריי. קראתי את דברייך והם ריגשו אותי מאוד. גם אני ב"אותה הסירה" , ואף יותר מבוגרת ממך בכמה שנים. אני רוצה לחזק את ידייך ולומר לך שאת מצטיירת מן הכתבה כבחורה אינטליגנטית, רגישה, חרוצה ובעלת עולם פנימי וכושר ביטוי מעולה. לא חושבת בכלל בכלל שאת מפונקת , עצלנית או משהו כזה. ולא מסכימה כלל וכלל עם מה שהיועצת אמרה אודותייך.
בקשר לעבודה - מבינה בהחלט את הצורך שלך להוכיח את עצמך בעבודה חדשה, ואולי עכשיו זה הזמן לעבודה, לפיתוח קריירה. לפעמים "מעז יצא מתוק "- את יכולה להכיר מישהו במקום העבודה או לחילופין - גם במקום עבודה יכולות לצמוח חברויות, ואת יכולה לשאול את הבנות האחרות אם יש להן מישהו מתאים. כך כבר יש המלצה על בחור, ולא פגישה עיוורת.

תהליך של פגישות עיוורות יכול להיות לעתים מתיש ופוגע. יש בנים שמתייחסים לזה כאל "ספורט", ואם בחורה לא נראית להם לסטוץ, הם לא רוצים להמשיך. למשל הבחור שדחה אותך אחרי 2 דקות - את צריכה להודות לו, כי למה שתצאי ותבזבזי זמן על אידיוט?

על אותו עיקרון הייתי שואלת ומבררת גם בקרב חברות טובות, בני משפחה וידידים - אולי הם מכירים מישהו נחמד. בקיצור מפיצה את השמועה שאת מחפשת. אבל לא בקטע של ייאוש ודיכאון, אלא באמת מתוך רצון כן להכיר ולהיפגש.

לפעמים אנחנו עושים את הכל ולא מסתדר. לא הכל תלוי בידינו. יש עניין של עיתוי, מזל, גישה לחיים ומצב רוח.... אבל אל ייאוש. גיל 30 הוא גיל צעיר מאוד ואני בטוחה שתמצאו את מה שאת מחפשת!!

שירי

        

______________________________________________