אמא קוראז'

מאת: נעמי שוורץ

האם ביתה של עקרת הבית הוא "מחנה ריכוז נוח"? האם זהו תפקיד הנוטל מהאשה את זהותה, הופך אותה לרובוט אנונימי? לחלק מרוב צייתני וכנוע כפי שטענה בטי פרידן בשנות ה- 60?
 

עוד ב"הדרך למעלה":

מבט על הגוף הנשי

"לגעת אישה"

בריאות נפשית ופיזית

סגנון ואיכות חיים

טיפים

 

 

 האם יש לי תקווה לעתיד?

פצצות מתקתקות

תרומת הטיפול הפמיניסטי

גדלתי במשפחה אשר פרט למוזרויות אחדות הייתה טיפוסית למקום ולזמן: פרברי ניו יורק של שנות ה60-  המאוחרות, מספרת אליזבט קולברט ב:"אמא קוראז'- על ילדים קריירה ותרבות".

 

אבי, רופא במקצועו, יצא מהבית כל בוקר ב- 8 ושב ב- 6 בערב, פרט לימים בהם התעכב לשעות נוספות. אמי, עקרת בית טיפוסית מהפרברים, חיכתה לשובנו מבית הספר אל  בית נקי, ארוחת צהריים מסודרת  ועוגה ביתית. דמותה הקבועה והמרגיעה, כמו פאי תפוחים היוותה את היציבות הבורגנית הטבעית ביותר בעולם,  זה היה יעודה, זה היה מקצועה! להיות אמא!!!.  

 

עד שהגיעו שנות ה- 60 ואקלים חדש התפשט בארה"ב בפרט, ובעולם המערבי בכלל. ספרה של בטי פרידן, הכוהנת הגדולה של הפמיניזם שהתפרסם ב-  1963"תעלומת הנשיות" הביא לפתיחת ויכוח ציבורי לגבי מקומה ומיקומה של האמהות בחייה של האשה.  הספר נמכר במיליוני עותקים וניפץ את המיתוס של עקרת הבית הקטנה והמאושרת לכאורה, זו שדמעות של תסכול מרטיבות את ערימת הגיהוץ שלה...

 

מיטיבה לתאר סדר יום טיפוסי אם לשלושה:

...לאחר רחצת הכלים והסעת הילדים לבית הספר אני משקה את הגינה, ממהרת לישיבת ועד ההורים, מסייעת לבני הצעיר בבניית הלגו, ממהרת להכניס למכונת הכביסה והייבוש את יבול  הכבסים התלת שבועי (כמות שהיתה מלבישה כפר פרימיטיבי במשך שנה) ובצהריים אני כבר מוכנה להתאשפז במחלקה הסגורה...

 

בטי פרידן הייתה בוטה וחסרת רחמים עוד יותר, "מחנה ריכוז נוח" קראה לביתה של עקרת הבית, תפקיד הנוטל מהאשה את זהותה, הופך אותה לרובוט אנונימי, חלק מרוב צייתני וכנוע. מסקנתה הבלתי מתפשרת הייתה: צאו מהבית לכו לעבוד!!!

 

כאשר סיימתי את למודי בקולג' בשנת 1983,  ממשיכה קולברט, כבר היה המאבק הפמניסטי בעיצומו, כתבי בטי פרידן היוו ספרי המשך "לברית החדשה": כל בנות כיתתי ללא יוצא מן הכלל המשיכו בלימודים אקדמיים ופנו לקריירה.

 

אם ביקשה מי מבנות המחזור להשאר בבית ולגדל ילדים לא הביעה את רצונה בפומבי, הצהרה שכזו הייתה מתקבלת באותו בוז וחוסר הבנה כמו רצון פתאומי להופיע בסרטים פורנוגרפיים...

 

בנות דורי חלמו על קריירה, הילדים  היו חייבים להתאים לסדר היום העסוק שלנו... זו מהותה של האמהות המודרנית נאמר לנו.

 

כיום עובדות 60% מאמהות לילדים מתחת לגיל 6 מחוץ לבית וככל שהילדים מתבגרים עולה מספרן של המועסקות : 80% מהאמהות לבני 17 עובדות בשכר מחוץ לבית.

 

או קיי אז צדקנו אומרת קולברט אבל הדברים אינם פשוטים כלל ועיקר. קשה לשער כמה נשים בוכות עדיין אל תוך ערימות הגיהוץ, אולי משום שאין מגהצים עוד, אך הקונצנזוס לגבי תור הזהב הפמיניסטי כפי שחזתה אותו בטי פרידן, הצעד הבא באבולוציה כהגדרתה לא התגשם!

 

לאחרונה נפתח שוב הדיון הציבורי, נשיי בעיקרו, לגבי מהות האמהות, מקומה של האשה, קריירה לעומת הורות, כרסום במעמד המשפחה, ילדים במשפחות חד הוריות חד מיניות וכיוצא באלה.

 

רפרוף קצר ב"אמזון" מגלה 800 כותרים בנושא האמהות, מה שמוכיח עד כמה תופש חשיבות הנושא באג'נדה הנשיית.

 

בישראל עברנו תהליך שונה בתכלית. כמדינת עלייה מתפתחת  יצאו רוב האמהות שהכרתי בילדותי לעבודה מחוץ לבית, ודווקא חברותי ואני בוגרות שנות ה60 העדפנו להקדיש את שנות האמהות הראשונות לגידול הילדים.

 

בנותינו מצויות תדיר בקונפליקט שבין הרצון לשהות במחיצת הילדים ככל האפשר, ובין הצורך הקיומי של משכורת נוספת שהינה חיונית בדרך כלל, או בפיתוחה של קריירה .

האם קידמה אותנו התנועה לשחרור האשה?

האם האפשרויות הפתוחות בפנינו אכן רבות ומגוונות?

 

 שילחי לנו תגובה                                                   מעניין? שילחי לחברה
 

 

תגובה:

אותי אישית זה מאמלל!

יש לי תואר שני וכישורים רבים, הוכחות להצלחה בעבודה, אבל –

יש לי ילד ואני בהריון ואני נקרעת מהקושי לשלב בין העבודה לאמהות. נקרעת זו לא המילה הנכונה – אני לא מצליחה והבית תמיד מבולגן ואני תמיד עייפה ורחוקה מלהרגיש מאושרת. אני הייתי מעדיפה לא לעבוד לפחות בשלב זה של חיי. אבל – מבחינתו של בעלי זו אינה אפשרות כלל וכלל. המשכורת השנייה מבחינתו היא הכרח (ואני בכל זאת חושבת שמשפחה בת 3 נפשות כשהילד הוא כבר תלמיד יכולה להתקיים תקופה מסויימת מ 10,000 ₪) והוא מאלץ אותי להמשיך ולהיקרע בשוק העבודה גם במחיר של הזנחת הבית ומן הסתם גם הילד לא מקבל את האופטימלי בגלל המגבלות.

אז תגידו לי – מה הרווחנו מזה???? שהגברים תפסו טרמפ על זה שאנו מסייעות להן בפרנסה ואם נביע רצוננו, גם בשם טובת המשפחה, להתרכז בבית בתקופה מסויימת, הם יראו בנו מפונקות/'עצלות/'פרזיטיות ולא יודעת מה עוד.

אני חושבת שנשים משלמות מחיר מאוד יקר וזו לא היתה הכוונה המקורית של המלחמה הפמיניסטית, כי בעצם אין לנו אפשרות בחירה, בדיוק כמו שלפני 60 שנה נאלצנו להסתפק בעקרות בית, כיום אנו נאלצות להיקרע ולשלב בין בית ועבודה.

מ.

תגובה:

ליבי, ליבי עם הכותבת שמתארת במדוייק את מצבה ומצבן של מליוני נשים ברחבי העולם.
 
לא הצלחנו,  אנו הנשים לשנות את שעות העבודה למשל, לעודד מפעלים להעסיק נשים במשמרות. מדוע לא הצלחנו להכיר בהוצאות מטפלת, גן, ועזרה בבית  כאשר משולמת משכורת למטפלת ולעוזרת (והיא מדווחת למס)רק אחרי שעברו הכשרה מתאימה. הכשרה כזו יכולה גם להעלות את רמתן ובמקביל את רמת הטיפול שילדינו יקבלו בזמן שאנו בעבודה.
 
ציפיתי שנשים המכהנות כראשי ערים יעודדו מפעלים שיבואו אליהם (הנחות בכל דבר אפשרי) אבל שיבטיחו שעות עבודה גמישות לנשים.
 
מדוע נשות ראשי הערים אינן יוצרות מחוייבות של העיר לנשים, כגון העברת קורסים חינם לבעלות עסקים שיבחרו לפתוח עסק, לדוגמא בנתניה או בהרצליה.
 
מדוע לא הצלחנו לשנות את מועדי החופשות, כך שנוכל להיינות מהם וגם ילדינו והחופשים לא יהפכו אותנו לאומללות ואת ילדינו לסובלים.
 
לצערי, אין לנו בישראל מנהיגות נשים בלי אינטרסים פוליטיים שמוכנות לעשות את כל מה שציינתי להקל על חיי הנשים.
 
אירית ארנון

תגובה:

כאשר ראיתי את הכותרת תחילה הסתקרנתי לאחר מכ התעניינתי וחקרתי את עצמי מול חיי כאחת אשר הייתה קרייריסטית ונטשה עם הולדת בכורה ואני חייבת להודות שיש תסכול בגלל העומס הרב שמונח על כתיפנו אך לו יכולתי להרשות לעצמי עזרה של פעם בשבוע הייתי נהנית מכל רגע בלגדל את ילדיי קצת עזרת יכלה לפתור לי את הבעיה אך לצערי מצבי הכלכלי אינו מאפשר זאת אז במקום לקטר אני פשוט מעצימה את התחביבים שלי בתחילת היום צועדת,קוראת,ועושה מדיטציה ולאחר מכן בכוחות מחוש דשים פותחת את יומי מומלץ לכל אחת להנות ממה שיש לחיות את הרגע לא להסתכל על אחרות ובעיקר להחליף את הקיטטורים ביוזמות מועילות.

רונית

תגובה:

כתבה אדירה - כמה שזה נכון לצערינו.

אתי.

 

_____________________________________________