רוצה לכתוב טור אישי בעיתון? רוצה להיות עיתונאית? קראי את זה!

מאת: חגית רימון

 

עוד על נשים:

של מי הפנסיה הזאת לעזאזל?

אימהות ללא אם

כשהחפצים בבית לא מוצאים את מקומם

שובה של האינטואיציה הנשית

פתאום, באמצע החיים

המדריך לאהבה

דיינו

סדר נשים

תוספת רגישות על חשבון האגו

המוח שלו ושלה

נשים וצבא בישראל

חטאי האם

מיהו הגבר החדש?

מחשבות על השכול הלאומי

סטטוס - המניע החזק

קרדיטים - סוגיה פמיניסטית?

אל תבכי ילדה

המדריך למתגרשת: לשרוד את החגים

תשעה חודשים של טירוף חושים

להתחיל מבראשית - לידה

הריון: אור שמחה ובריאות

תזונה ומתח

תזונה וחיי המין

תרומת הטיפול הפמיניסטי

מי מרגיז אותך?

מאז גיל הילדות אני אוהבת לכתוב. לשפוך את רגשותיי על דפים עם שורה. לתת דרור לנפשי בנגינה על מקלדת המחשב. זה משחרר. זה כמו תרפיה. במקום להשאיר בתוך לבי רגשות של תסכול, עצב עמוק, בדידות, אכזבה, אני כותבת, וכבר מרגישה טוב יותר. כן, אתם בוודאי יודעים שהרצון לכתוב מבעבע בייחוד במצבים קשים. כשטוב לי, אין לי צורך פנימי לכתוב, ומה שאני רוצה זה לשתף את אהוביי בשמחתי, כדי שהם ישמחו ביחד איתי.

 

בגיל הנעורים, וגם לאחר מכן, כתבתי יומן אישי. כל כך חששתי שאמי או אחר מבני משפחתי יגלה  את יומני תוך כדי חיטוט במגירתי ויקרא את תוכנו, ולכן צנזרתי את מה שכתבתי.

אפילו ביומני האישי צנזרתי את רגשותיי.

 

לפני כמה שנים, לאחר שהאינטרנט פרץ לתוך חיי ונהייה נגיש לכל עם ישראל ולי, החלפתי את היומן בפורומים באינטרנט. שם יכולתי לתת דרור לרגשותיי הכמוסים ביותר. שם יכולתי לקרוא על רגשות ותובנות של נשים אחרות, ללמוד מהן, לחלוק עליהן, ובעיקר – ללמוד על עצמי ולעבור תהליך של עיצוב הלב, הנפש והאישיות שלי.

  

לאודטה שוורץ וליאיר לפיד יש – גם אני רוצה טור אישי

בתקופה האחרונה, מוחי הינו כמעיין המבעבע. הוא עמוס ברעיונות המעוניינים לפרוץ כגייזר ולהיכתב. בשנים האחרונות עברתי תקופה של זיכוך פנימי. תקופה של התנסות, התבגרות והגעה למסקנות. כתבתי מספר קטעים, בהם ביטאתי את שעבר עליי וגם שיתפתי את הקוראים הפוטנציאליים באינפורמציה שאותה מצאתי כחשובה ויכולה לסייע גם להם.

לאחר שקיבלתי עידוד מבית, החלטתי לשלוח קטעים שכתבתי למערכות העיתונים הגדולים, מתוך רצון לכתוב טור אישי באחד מהם. אין לי מושג מאיפה שאבתי ביטחון כה גדול. היה לי בטחון נאיבי של מתחילים. מחשבה שמי שיקרא את מה שכתבתי, מיד יתחנן שאפרסם אצלו בעיתון, ויתגמל אותי יפה. התחלתי כבר להריץ בראשי מספרים. כמה כתבו שיאיר לפיד מקבל על הטור שלו? 100,000 שקל בחודש? טוב, אז כמובן שבהתחלה אני לא אקבל סכום כזה, אבל אולי ישלמו לי 2,000 ש"ח לכל טור? זה סביר בתור התחלה, לא?

 

שלחתי את הקטעים במייל לעורך מוסף סופשבוע של מעריב. קיבלתי תשובה שבדיוק העורך מתחלף, ולכן כדאי לי לשלוח את הקטעים בעוד כחודש, כשהעורך החדש יגיע. עוד כחודש. למי יש סבלנות להמתין עוד חודש?

שלחתי את הקטעים גם לעורך (לשעבר) של מוסף 7 ימים של ידיעות אחרונות. הוא פרגן לי וציין שאני כותבת יפה, אבל כרגע אין למוסף צורך בטור אישי נוסף.

לא התייאשתי, ושלחתי את הקטעים שכתבתי גם לאחד מהמגזינים הגדולים לנשים, תוך ציון העובדה שאני מבקשת לפרסם בשם בדוי. העורכת הבכירה שם התלהבה וכתבה לי שהיא אהבה את מה שכתבתי, אבל מאחר שבקרוב אמור לעלות במגזין טור חדש, כרגע אין להם צורך שאכתוב שם טור אישי. יחד עם זאת, היא הציעה שאמזג את הקטעים האישיים שכתבתי לקטע אחד בן 1,200 מילים. סיכמנו ביננו על התשלום שאקבל עבור הקטע (1,200 ₪, למרות שקיוויתי ליותר).

 

עבדתי מספר שעות על עניין המיזוג. לאחר מליון הגהות ותיקונים, שלחתי את הקטע לעורכת, והזכרתי לה שמאחר שכתבתי פרטים אישיים ואינטימיים על עצמי, על הקטע להתפרסם בשם בדוי. כשבועיים לאחר ששלחתי את הקטע, גיליתי במגזין כתבה שבה הוזכר נושא שהיה קשור לנושא שעליו כתבתי. בהתקף אימפולסיביות וחוסר איפוק, התקשרתי לעורכת וציינתי בפניה את החשש שלי שנעשה שימוש לא ראוי בקטע שכתבתי. היא כמובן דחתה את הדברים, ואמרה שלא היה לה שום קשר לכתבה שפורסמה.

 

הבנתי שטעיתי. התנצלתי, והיא קיבלה את התנצלותי. אבל כמה ימים לאחר מכן, כששאלתי מתי יפורסם הקטע שכתבתי, היא אמרה לי שרק עכשיו היא שמה לב לכך שבקשתי לפרסם את הכתבה בשם בדוי. היא ציינה שאין זה אפשרי, והקטע יוכל להתפרסם רק בשמי המלא.

לא תודה. אני לא מעוניינת שכל עמישראל ינבור בתוך חיי האישיים.

עברו עליי כמה ימים של אכזבה, וגם עצבים על העורכת.

אבל שוב קיבלתי עידוד מבית ומחוצה לו, והחלטתי להמשיך בחיפושיי אחר בית ליצירתי.

 

"כן, אני מעוניינת בכתבה בנושא"

שלחתי במייל את הקטעים שכתבתי לעיתון נשים נוסף. וידאתי עם מפיקת המגזין שהקטעים הגיעו, והועברו לעורכת הראשית. חיכיתי בחוסר סבלנות יום ועוד יום. התקשרתי שוב למפיקה כדי לראות מה קורה, והרגשתי שהיא חסרת סבלנות כלפיי.

 

לאחר מספר שבועות של ציפייה, קיבלתי טלפון מהעורכת הראשית של המגזין! היא אהבה את הקטעים שכתבתי, אמרה לי שאין למגזין צורך בטור אישי, אך ביקשה שניפגש. איזה כיף!

 

מרוב לחץ, חליתי בשבוע שבו היינו אמורות להיפגש. הגעתי אליה עם חום, אבל בגלל האדרנלין שזרם בגופי, נראיתי מלאת חיים.

 

הגעתי לבנין שבו מופק המגזין, ונכנסתי לחדר של העורכת הראשית. הופתעתי מחוסר ההתאמה בין הפשטות של החדר, לבין ההידור של המגזין, שככלל פונה לנשים מהשכבה הסוציו-אקונומית היותר גבוהה.

 

השיחה עם העורכת הייתה מאוד נעימה. הסכמנו ביננו שאכתוב כתבות על מספר נושאים, וגם הוסכם ביננו גובה התשלום. בואו נגיד שאקבל "קצת" פחות ממה שמקבל יאיר לפיד על טור שלו.

 

נשים נשואות שיצאו מהארון

העורכת הראשית ביקשה שארחיב את אחד הקטעים שמסרתי לה, ואראיין נשים שיצאו מהארון. יצאתי מחדרה של העורכת כשראשי עמוס במחשבות ובתכנונים איך אעשה את הכתבה ואת מי אראיין.

 

חזרתי לביתי והתחלתי לעשות טלפונים לחברות ולמכרות. שלב א' מוכן - הצלחתי למצוא מספר מרואיינות. הכנתי לעצמי רשימה של שאלות, ומתוך דבקות במשימה התחלתי לבצע את הראיונות.

 

בימים הלכתי לעבודתי ה"רגילה", ובלילות עבדתי על הכתבה. לאחר פחות משבוע אינטנסיבי סיימתי את הכתבה, ושלחתי אותה לעורכת הראשית. תוך כמה ימים, התקשרה אליי ל', עורכת העובדת במגזין, ואמרה לי שהיא מעוניינת רק בחלק מהראיונות שעשיתי. היא ביקשה שאתמקד רק בלסביות שהיו נשואות, התגרשו ויצאו מהארון, וחוצמזה יש צורך באישה שמוכנה להתראיין בשם מלא פלוס תמונה!!

 

מאיפה אני אשיג אישה כזו?? ואיזה חוסר נעימות נגרם לי בשל העובדה שעליי להשמיט מהכתבה ראיונות שעשיתי עם שתיים מחברותיי... חששתי שהן תתאכזבנה...

 

עשיתי עוד כמה טלפונים. איזה לחץ. אבל בסוף הצלחתי לעמוד במשימה!! עמדתי ביעדים של' הציבה בפניי! עשיתי שלושה ראיונות חושפניים ומאוד מעניינים. כשערכתי את הראיונות, עמדו בעיניי דמעות של התרגשות. אין ספק. הסיפורים היו מרגשים. ולא די בכך - אחת המרואיינות, שסיפרה בגילוי לב על נישואיה, גירושיה ותהליך היציאה מהארון שלה – אפילו הסכימה להצטלם!!

 

לאחר ארבעת אלפים הגהות, שלחתי לל' את הכתבה. המתנתי שבוע, ועוד שבוע, בציפייה  שהכתבה תתפרסם. והנה, לאחר כמה זמן, ל' הודיעה לי שהכתבה אמורה "לרדת לדפוס".

 

ביום המיועד צעדתי לעבר הסוּפר כשליבי פועם בקצב מואץ. מצאתי. הנה המגזין! והנה, בצד הימני של השער, מוזכרת הכתבה שכתבתי! אבל בצד שמאל של השער צויינו באותיות יותר גדולות כתבות נוספות! למה לא הדגישו יותר את הכתבה על שער העיתון?

 

נו, באמת. למה תמיד איני מסופקת מהישגיי? הרי מה שחשוב זה שהכתבה פורסמה!! אגב, לבקשתי לא צויין שמי על הכתבה.

 

כמה ימים לאחר מכן התקשרה אליי המפיקה של צופית גרנט. היא אמרה שהיא קראה את הכתבה שכתבתי, ומעוניינת לעשות על כך אייטם בתוכנית. היא ביקשה שמות של נשים שיהיה מוכנות להתראיין, ונתתי לה. ואכן, האישה שאותה ראיינתי לכתבה ובת זוגה הופיעו אצל צופית גרנט.

 

תשמעו, זה לא פשוט לכתוב כתבות! קודם כל, צריך לחשוב על רעיונות מעניינים ולהשיג מרואיינים שיסכימו להיחשף. זה לא כל כך פשוט להשיג. לכתבה האחרונה חיפשתי מרואיינות מתאימות בנרות. ואחרי שהשגתי, וקיימתי ראיונות מרתקים, והמתנתי שבוע ועוד שבוע עד שנודע לי של' ערכה את הכתבה, התקשרה אליי ל' בבהילות ואמרה לי שהמרואיינים לא מוכנים להצטלם אם הם לא יראו את הכתבה לפני כן, ואם הצילומים יתעכבו – המגזין לא ייצא לאור בחג! נכנסתי ללחץ. כדי לפתור את המשבר, שלחתי למרואיינים את הכתבה במייל. אחד מהם לא היה מרוצה מהתוצאה, ואת המרואיינת השניה לא השגתי בטלפון. הרצתי בראשי תסריטי אימה, שאולי המרואיינת בחופשה, ועד שהיא תחזור יעבור הדד-ליין להורדת העיתון לדפוס...

 

בסופו של דבר, השגתי את המרואיינת, והיא נתנה את הסכמתה לפרסום הכתבה. אבל המרואיין לא היה שבע רצון מהתוצאה, וביקש לתקן כמה ניסוחים בכתבה. לאחר שהבנתי שהעניין מאוד חשוב לו, ביקשתי מל' בכל לשון של בקשה לשנות קצת את הניסוח, ולמרבה המזל – היא הבטיחה לשנות.

 

בגליון החגיגי שיצא בפסח, פורסמה סופסוף הכתבה השנייה שכתבתי.

הכתבות שכתבתי ושעוד אכתוב נובעות מתוך הרצון שלי להעביר לקוראות ולקוראים מסרים חשובים. מה שאני כותבת בא מתוך הלב. מהנשמה. מתוך צורך לחלוק את המידע והתובנות שיש לי עם אחרים, וכדי לשנות את זוית הראייה של הקוראים על כל מיני נושאים.

 

לסיכום

קטונתי מלתת לכם עצות איך להצליח במשימתכם ולקבל במה באחד מהעיתונים. מנסיוני, אני יודעת שאתם חייבים סבלנות, אורך רוח ודבקות במשימה. אל תתייאשו אם יידחו אתכם שוב ושוב. אם את בטוחה בכשרונך, ואם אתה כותב מתוך הלב – בסופו של דבר אתם תצליחו למצוא בית למילותיכם.

 

 

 

____________________
הגיבי לכתבה:                                               מעניין? שילחי לחברה

 
 

_________________________________________