בין כאב להתמכרות

מאת: נעמי שוורץ

עוד ב"הדרך למעלה":

"לגעת אישה"

בריאות נפשית ופיזית

סגנון ואיכות חיים

טיפים

 

האם יש לי תקווה לעתיד?

פצצות מתקתקות

תרומת הטיפול הפמיניסטי

מהו הנזק הנגרם כתוצאה משימוש במשככי כאבים לעומת התועלת שהם מעניקים בהחלמה ובשיקום?

 

תרופות משככות כאבים, מעסיקות כמעט את כל הרופאים,  המוצאים עצמם בדילמה, כיצד להקל על  כאביו של חולה מחד, ומאידך לא להביאו לתלות והתמכרות בהן.

 

בשנות ה- 80 של המאה העשרים התגברה מגמת התומכים במתן משככי כאבים המצריכים מרשם רופא בעידודה הנמרץ של  תעשיית התרופות.  ממחקרים שונים שהתפרסמו (שדיוקם ואמינותם לא הוכחה) ניתן היה להבין כי חולי סרטן שקיבלו סמים באופן מבוקר, לא פיתחו  סממני אופוריה, ולא עברו תהליכי התמכרות קשים כפי שנטען קודם לכן.

 

עד מהרה הוחלט על הרחבת הקריטריונים גם לחולים הסובלים מבעיות כרוניות ככאבי גב, כאבי פרקים, מיגרנות,  והסתבר כי חולים רבים הצליחו לחזור למעגל העבודה ולתפקד היטב בזכות ההקלה על הכאב.

 

הפופולריות הגואה של מרפאות הכאב הביאה  אליהם רופאים בעלי שם ותקציבי ענק והם שנתנו את הטון בנושא, לאמור, הנזק ממשככי כאבים הינו זניח לעומת התועלת שהם מעניקים בהחלמה ובשיקום.

 

נשאלת השאלה,  מהי האמת המדעית מאחורי הפרסומים והמחקרים שנערכו במימון חברות התרופות, ובאיזו מידה פיתחו הרופאים חוסר רגישות לגבי הסכנה הטמונה בסמים אלה? האם אין היד קלה מידי במתן מרשמי נרקוטיקה?

אין בנמצא סטטיסטיקה מדוייקת באשר למידת התמכרותם של פציינטים כרוניים למשככי הכאבים, וקשה לנבא מראש מי צפוי להפוך ל"מכור".

 

אולם  ברור כי האינטרס הכלכלי  של יצרני התרופות רבי ההשפעה, גבר לעין ערוך על זה של רופאים ספקנים מועטים, שכן  מי רוצה לראות בסבלו של חולה כאשר ניתן בקלות יתרה לעזור לו ע"י מתן מרשם? ומאידך, אנשים סובלים אינם חוסכים ומוכנים להוציא סכומי כסף ניכרים על מנת להפסיק את הסבל.

 

לאחרונה מסתמן שינוי (גם הוא על רקע כלכלי) בדעת הקהל. משככי הכאבים החלו לנגוס פלח רציני  בתקציבי  ביטוח הבריאות, ורופאים התבקשו ע"י מחלקי התקציבים לצמצם את מתן המרשמים.

 

רופאים בעלי שם מפרסמים חוות דעת  נרגשות, וקוראים למקבלי ההחלטות לבל יערכו מלחמות תקציב על גבם של החולים.

 

בארה"ב לבדה, לוקים כ- 50 מליון אנשים בסרטן ורק 40% מהם משתמשים במשככי כאבים, אם בשל חשש רופאיהם או שהם עצמם פוחדים  מתופעת ההתמכרות.

 

גם בישראל ידועה תופעת ההתמכרות למשככי כאבים.  הרוקחת אילאיל כהן- שוורץ מספרת, על לקוחות  שלה המכורים  לאקמול , רוקסט, רוקל, התמימים והנפוצים כל כך לכאורה.

 

תרופות אלה מכילות קודאין,  שהינו חומר  ממכר אך אין  צורך במרשם רופא  על מנת לרכשם, אם כי  מכירתם הוגבלה ע"י משרד הבריאות ל- 30 מ"ג לרכישה, כלומר 2 חפיסות בלבד.

 

תרופות כ רוגען ואלגולזין פורטה מצריכות מרשם רפואי אך "המכורים" יודעים כיצד "להסתדר" ולרכוש חפיסות רבות.  תרופות לטיפול בשיעול יבש מכילות קודיאין וממכרות כמו גם טיפות אף והשימוש בהם מוגבל ל- 5 ימים בלבד.

 

המכורים המבקשים להפסיק את השימוש בתרופות אלה, חווים תגובות פיזיולוגיות ופסיכולוגיות, כמו כאבים, רעידות, נדודי שינה, בחילות, גודש באף חרדה סיוטים וכדומה.

 

חולים רבים שהתייאשו מהרפואה המסורתית ובעיקר אלה הסובלים מכאבים כרוניים, מתדפקים על דלתותיה של הרפואה האלטרנטיבית המתמודדת בדרכים רבות בנושא הכאבים הכרוניים, אם ע"י דיקור, סדנאות ריפוי, או תוספי מזון ו"תרופות" טבעיות.

 

הסכנה הטמונה באלה אינה זניחה מאחר ולא כל העוסקים בנושא מוסמכים וחסרי אינטרס כלכלי, מה שעלול לגרום לנזקים בלתי הפיכים אצל החולים.

ו...העיקר הבריאות!!!

 

_______________________

 שילחי לנו תגובה                                                   מעניין? שילחי לחברה
 

 

 
____________________________________________________