"החולה המדומה"

מאת: נעמי שוורץ

עוד ב"הדרך למעלה":

"לגעת אישה"

בריאות נפשית ופיזית

סגנון ואיכות חיים

טיפים

 

לשפר את תדמית הגוף

מחמאות: לימדו לאהוב אותן

על מחלת ניוון שרירים A.L.S

פצצות מתקתקות

תרומת הטיפול הפמיניסטי

 הם "נעולים" בפחד מגופם שלהם ולעיתים עלולים לפתח הזיות המשתקות אותם לחלוטין.. אלה אנשים שמערכת העצבים והגרייה שלהם פועלת כמכשיר רדיו בעל עוצמה בלתי נסבלת..

 

התסמונת מוכרת לכל הרופאים וגם לרבים מאתנו:  אלה הבטוחים שכל התקררות קלה הינה דלקת ריאות, "מכה כחולה" הינה סימן ללוקמיה, הצרבת מסמנת בודאות כי לקו בהתקף לב.

 

הם צובאים על פתחי מוסדות הבריאות, וגורמים לגידול מיותר בתקציבי הבריאות, מוציאים מדעתם את הרופאים ואת הקרובים להם, אלה הם ההיפוכונדרים:

בעלי הפרעה המשותפת ל20% מכלל האוכלוסיה, לאחרונה, מסתמן שינוי בטיפול בהם, לאחר כ2500 שנה של השלמה ולגלגוג  מסתמנת תרפיה קוגניטיבית המלווית בתרופות נוגדות  דכאון המפחיתה את תופעות ההיפוכונדריה ב50%.

 

 האגודה האמריקאית לפסיכיאטריה מגדירה כהיפוכונדר מי שסובל ממיחושים בלתי מוסברים לפחות 6 חודשים ברציפות. אלה אנשים שמערכת העצבית והגרייה שלהם פועלת כמכשיר רדיו בעל עוצמה כה חזקה עד כי כל רעשי הרקע הופכים לבלתי נסבלים .

 

הלוקים בהיפוכונדריה הינם בדרך כלל אנשים נוירוטים, מופנמים, בעלי ביקורת עצמית, או נרקסיסטיים. כשני שליש מהם סובלים מהפרעה פסיכיאטרית נוספת, דכאון חרדה והתנהגות אובססיבית.

 

הפחד ממחלה יכול להופיע בדרגות ומינונים שונים, החל מחשש קל ועד ל"רעש" המחריש ומשתלט על כל ההוויה. החולה אינו יכול לישון, לאכול,  מתלונן על סחרחורת, דופק לב מהיר, הזעה מוגברת, לחץ דמו אינו יציב והוא עלול בסופו של דבר לחלות במחלה פיזית כתוצאה מהמחלה הדמיונית. הוא "נעול" בפחד מגופו שלו ולעיתים עלול לפתח הזיות המשתקות אותו לחלוטין.

 

היוונים הקדמונים איבחנו את ההיפוכונדרים כמי שסובל מהפרעות עיכול המלווה במלנכוליה. הם סברו כי הגורם לכך הוא פעילות יתר של הטחול וכיס המרה או אברים אחרים בהיפוכונדריום, האזור שמתחת לצלעות. ורק גברים חולים בה . אצל נשים התרחשה "היסטריה" כלומר, תזוזה של הרחם שגרמה לתופעות דומות להיפוכונדריה.

 

במאה ה- 17 הבינו הרופאים כי מקור המחלה כנראה במוח ולא בגוף אך לא יכלו לסייע רבות: במאה ה- 18 יצאה לאור חוברת שבועית בשם ההיפוכונדר, בה תאר בוסוול את האובססיה האישית שלו בנושאי בריאות. דרווין התלונן במאה ה- 19 על תופעות המזכירות היפוכונדריה, טרם פרסום מחקריו ופרוסט כה חשש לבריאותו עד כי נהג להתעטף במעילים וצעיפים מיותרים.

 

רק במאה ה- 20 אבחן פרויד את מקורות ההיפוכונדריה כפסיכולוגיים, אך הוא לא התעניין בה יתר על המידה ובמשך הזמן  התפתחה בממסד הרפואי נטייה לזלזל, ללגלג ולפטור בלא כלום את הלוקים בה.

 

אלא שכיום השתנתה הגישה. מבחינת הרופא אין זה משנה אם החולה לוקה בגופו או בנפשו, הוא זקוק לעזרה בכל מקרה, אך החולה נעלב עד עמקי נשמתו כאשר מודיעים לו שהוא היפוכונדר, ועל כן  הוחלט להמיר את המילה היפוכונדריה "בהפרעות חרדת  מחלה" על מנת לסלק את הקונוטציות השליליות הנלוות אליה.

 

בשיטה החדשה המסייעת למחצית מההיפוכונדרים  נחלק הטיפול בהם בין רופא המשפחה, עובד סוציאלי, אחות ולעיתים פסיכיאטר או פסיכולוג.

 החולים אינם חשים בשיפור משמעותי במצבם  במהרה, אולם לומדים לחיות עם ההפרעה ולהתמודד עימה ביתר קלות.

 

מעודדים את החולים להגיע לביקור במרפאה באופן קבוע על מנת להפחית מהחרדה, להשתתף בקבוצת תמיכה ולשוחח על בעיתיו באופן חופשי. הקלה רבה נגרמת לכ- 80% מהחולים עקב שימוש בנוגדי דכאון כפרוזק.

 

הנתונים מתוך www.nytimes.com והטיפול מקובל בארה"ב אצלנו עוד לא וחבל!!!

 

 

_______________________

 שילחי לנו תגובה                                                 מעניין? שילחי לחברה
 

 

 

____________________________________________