לצמוח ממשבר אי הפיריון

מאת:  איה קמחי, מטפלת באמנות (M.A) ובדמיון מודרך

 

עוד בריאות:

שמן דגים והמוח

הומיאופתיה - רפואת משפחה במיטבה

מוכנים, היכון, צאי

תרופות כולסטרול וסרטן המעי הגס

תסמונת התשישות הכרונית

תרופות סבתא

תרופות סבתא נוספות

הרזייה הוליסטית

האם כאב הראש שלך הוא מיגרנה?

אפצ'י, עונת המעבר

גורמים לאי כניסה להריון

התנהגות נכונה בחשיפה לשמש

תשעה חודשים של טירוף חושים

לשפר את תדמית הגוף

מחמאות: לימדו לאהוב אותן

"החולה המדומה"

תשעה חודשים של טירוף חושים

הריון: אור שמחה ובריאות

עיסוי בהריון

עיסוי לאם ולילד

השפעת ביטוי רגשות על מחלת הסרטן

ממוגרפיה - חבל על הזמן?

השפעת התערבות פסיכולוגית על הפחתת הסיכון

יופי חיצוני מתחיל בפנים

מי מחזק אותי? ויטמין בי12

מעשנות ותזונה נכונה בגיל ההתבגרות

תרומת הטיפול הפמיניסטי

 

אי-פריון

לפני כמה שנים הפסקתי לקחת גלולות. אמנם לא רציתי להיכנס להריון מיד, לא הרגשתי מוכנה, אבל חשבתי שכשארצה, זה יקרה, שאני שולטת בהקמת המשפחה שלי. התבדיתי. (המשך הסיפור שלי בסוף).

בעיות של אי-פריון פוגעות בכ- 10-15% מהזוגות המעוניינים להביא ילדים אל העולם ויוצרת משבר חמור, המתבטא בכל תחומי החיים: בהיבט האישי- נפשי, בזוגיות, בהיבט המשפחתי, החברתי ובקריירה. אי-פריון מוגדר לאחר שנה של ניסיונות לא מוצלחים להרות. כ-80% מהזוגות יהרו תוך שנה של ניסיונות. מתוך 20% הנותרים יהרו 50% בשנה השנייה ו- 10% מהזוגות שימתינו שנתיים יצטרכו לפנות לעזרה. רק כ-5% יוותרו ללא ילדים, וזה אם לא יפנו לטיפול כלל.

בעיות הפריון אצל האישה מיוחסות בעיקר לשתי קטגוריות: בעיות הורמונליות (20-30%) ובעיות מכניות-חסימתיות (25-30%). לעיתים לא נמצאת כל בעיה רפואית, לא אצל הגבר ולא אצל האישה ואז הבעיה מוגדרת כבעיית פריון בלתי מוסברת (בין 10 ל-20%).

 

מעגל של ייאוש ותקווה

עד כאן סטטיסטיקה! אם את מאותן נשים שמנסות להרות ללא הצלחה את בטח מכירה את המעגל המחזורי האכזר של תקווה וייאוש- כל ווסת (או תשובה שלילית) טומנת בחובה תסכול עמוק, ייאוש, מחשבה ש"עוד פעם לא הצלחתי" וכל הרגשות שמתעוררים בעקבותיה. אחר-כך מתחילה להתעורר שוב התקווה- אולי החודש זה יצליח...מי שעוברת טיפולים מתחילה מחזור חדש של טיפולים הורמונליים ורק התקווה היא שמניעה אותה לעבור את התהליך הכואב והקשה הזה שוב ושוב.

 

אי-פריון כמצב של משבר

אי-פריון הוא מצב של משבר! זהו משבר המעורר תגובות רגשיות רבות עוצמה כמו דיכאון, חרדה, כעס, צער, אובדן תחושת שליטה, אשמה, קנאה ועוד.

זהו מצב קשה לשני המינים, אבל עבור הנשים אי-הפריון מאיים במיוחד בגלל הדגשת התפקיד הרבייתי והאימהי. הדימוי הנשי מכיל בתוכו כחלק מרכזי הריון, לידה, הנקה ואימהות ואישה שאיננה מממשת את עצמה בתחומים אלו חווה פגיעה קשה בדימוי הנשי שלה.

כבר בתנ"ך מבוטאים היטב רגשותיה של האישה העקרה "ותרא רחל כי לא ילדה מיעקב ותקנא רחל באחותה ותאמר אל יעקב: הבה לי בנים ואם אין- מתה אנוכי" (בראשית ל',1). ד"ר אליס דומר, שחקרה את הקשר גוף-נפש בנושא אי-הפריון, מצאה שמטופלות פוריות חשופות פי שתיים לדיכאון מנשים פוריות. היא השוותה את רמות הדיכאון שמצאה אצל מטופלות הפוריות לרמות דיכאון שנמדדו במחקר של חולות במחלות המאיימות על החיים כמו חולות לב, סרטן ואיידס ונדהמה לגלות שמטופלות הפריון מדוכאות באותה מידה כמו הנשים שחייהן נתונים בסכנה!

 

השפעות בינאישיות של המשבר

מעבר לרגשות הקשים שהזכרתי שמעורר משבר אי-הפריון ופוגעים ברווחתה הנפשית של האישה, פוגע המשבר, פעמים תכופות, גם בזוגיות, בתפקוד החברתי ובעבודה.

 

בזוגיות מעמיד משבר אי-הפריון את הזוג בפני מבחנים רבים, ניסיונות קשים וטלטלות רגשיות. כל אחד מבני הזוג עלול לחוש אשמה על כך שהבעיה היא אצלו ושבעצם הוא מונע מבן זוגו את ההורות. בן הזוג שהבעיה לא אצלו עלול לחוש כעס על בן הזוג ש"מונע" ממנו את ההריון ובהמשך עשויות להופיע תחושות של רחמים על בן הזוג ואשמה על חוסר היכולת לתמוך בו בתקופה קשה זו. כל אחד מבני הזוג מצוי בתחושה של הזדקקות רגשית ולכן לא תמיד מסוגל להיות שם עבור השני. כתוצאה מכך עלולות להופיע תחושות של בדידות ואכזבה. בדר"כ ישנה תגובה שונה לנשים ולגברים, כאשר הנשים נוטות לבטא את רגשותיהן וחולשותיהן, והגברים נוטים יותר לשמור את כאבם לעצמם, להדחיק אותו ולהתרכז בדברים אחרים כמו עבודה, ספורט וכו'. בדר"כ האישה רוצה יותר מכל להצליח להרות ואילו הגבר שואף בעיקר לחזור לחיים נורמלים. כתוצאה מההבדלים האלו היחסים מתמלאים תכופות בקונפליקטים, תסכול וחוסר תקשורת. בנוסף, בתקופת הטיפולים נפגעים גם, לא פעם, חיי המין. התערבות רפואית בחיי המין של הזוג הופכת אותם מביטוי של אהבה וקירבה לאמצעי של התעברות וכך נפגעת האינטימיות הזוגית. (לעומת זאת, יש כאלו שאצלם דווקא הטכנולוגיה הרפואית המתקדמת מהווה הקלה, כי הם לא צריכים לקיים יחסי מין במטרה להרות, לכן יהיו מסוגלים לחזור לחיי מין לשם הכיף בלבד).

 

מבחינה חברתית אי-הפריון מוביל פעמים רבות, למרבה הצער, להתבודדות. לפעמים האישה בוחרת להימנע ממפגש כואב עם הסביבה, שבה נדמה ש"לכולן יש ילדים, חוץ ממני". המפגשים החברתיים האלה מעוררים קנאה וכעס. רובנו לא סובלות את תחושת הקנאה, אבל מה לעשות שכל אישה בהריון או אמא עם תינוק (ובמיוחד שזו מישהי קרובה) מעוררת איזו צביטה בלתי נשלטת בלב...

אם האישה מתקשה לדבר על מה שעובר עליה, זה יוסיף לתחושת הבדידות שלה והרבה פעמים קשה לדבר כי את לא רוצה שירחמו עלייך או שכל העולם ואשתו ייתנו לך עצות (אוי, אוי, כל נותני העצות למיניהם...). עניין נוסף שיכול לתרום לבידוד החברתי הוא שהאישה מרגישה שהיא שונה מרוב הנשים ושיש לה איתן פחות במשותף כי היא לא אמא.

מבחינה חברתית יש פה פרדוקס גדול- מצד אחד קיים צורך עצום בחברה תומכת ומצד שני אי-הפריון מהווה גורם מקלקל ביחסים עם חברים ומשפחה.

 

בעבודה יש גם פגיעה הרבה פעמים בגלל הזמן הנדרש לטיפולים, בגלל הקושי לתכנן קדימה, בגלל שאת נורא טרודה! הרבה נשים מרגישות צורך לעשות הפסקה במסלול הקריירה שלהן כדי לפנות מקום לטיפולים. לצערנו יש מקומות עבודה שלא מגלים שום סובלנות כלפי נשים שעוברות טיפולי פוריות ולעיתים הן צריכות להסתיר את העובדה הזאת מחשש לפיטורים. 

 

מתח ואי-פריון

ידוע שאי-פריון גורם למתח, אבל האם גם מתח גורם לאי-פריון? אין הוכחות מדעיות לכך שמתח גורם לאי-פריון אבל סביר להניח שהוא תורם את תרומתו ויכול להעצים אי-פריון.

בלוטת יותרת המוח וההיפותלמוס הם שאחראים הן על שחרור הורמונים במצבי סטרס והן על הפרשת הורמונים הקשורים לרבייה. מתבקש, אם כך הקשר בין מתח לרבייה. המתח גורם לשינויים אדירים בביוכימיה של הגוף. הורמוני מתח כמו אדרנלין ואחרים נכנסים למערכת הדם וגורמים ליצירת מתח בשרירים, לכך שמע' החיסון ומע' העיכול מפסיקות לעבוד זמנית, ההיפותלמוס מתחיל לשחרר אנדורפינים שהם משככי הכאבים הטבעיים של הגוף. מצב זה של "הילחם או ברח" אינו מזיק לגוף אם הוא ארעי וחולף, אבל נשים שמתמודדות עם אי-פריון חשופות כל הזמן למצבי מתח כמו תוצאה שלילית לבדיקת הריון, קבלת ווסת, בשורה על קרובה שנכנסה להריון ועוד. כאשר גורם המתח מופיע שוב ושוב הגוף מתקשה לחזור לתפקוד נורמלי.

למרבה הצער, הרבה פעמים נוצר מעגל סגור של אי-פריון ומתח שמעצימים זה את זה: מתח נפשי יכול לתרום לבעיות פיזיולוגיות שגורמות לאי-פריון, שמחמיר את המתח וחוזר חלילה.

 

גישת גוף-נפש לאי-פריון

במשך הדורות ההתייחסות לבעיות פוריות השתנתה החל מתפיסתן כעונש על חטא, דרך התייחסות לבעיית הפריון כאל תופעה פסיכוסומטית ובשנים האחרונות, עם התקדמות המחקר הרפואי, התייחסות כאל מצב גופני בלבד.

בימים עברו, וגם בתרבויות עתיקות, נחשב אי-פריון כקללה של האלים. מתוך חוסר הבנה של תהליכי התעברות ורבייה ניסו בני האדם להשיג שליטה על פריונם בדרך מאגית. כך, לדוגמה, בתקופת התלמוד היה נהוג להתחתן בימי רביעי כדי שהמשגל הראשון יהיה ביום חמישי, היום שבו ניתנה לדגים, סמל הפריון, הברכה "פרו ורבו". למרות ההתפתחות והקידמה של תרבויות המערב עדיין טבועה בחברתנו ההשפעה העמוקה של אמונות שמקשרות אי-פריון עם עונש, קללה ואשמה. נשים רבות מחפשות את הסיבה לאי-הפריון שלהן באירועים מעברן ומאשימות את עצמן על הפלות שביצעו, יחסי מין עם גברים רבים או קיום יחסי מין אצל נשים דתיות ומסורתיות.  

במאה ה-20 הושקע מאמץ מחקרי רב בניסיון לבנות פרופיל פסיכולוגי לאישה הלא פוריה. מצאו כל מיני גורמים אישיותיים שגורמים כביכול לאי-הפריון, פקטורים כמו הפרעות רגשיות, נוירוטיות, יחסים עם האמא, דחיית התפקיד הנשי וכן הלאה.

עם הזמן והתקדמות מדע הרפואה גילו יותר ויותר סיבות רפואיות לאי-פריון ובד בבד הלכו והתמעטו ממצאים אישיותיים ופסיכולוגיים כגורמים לאי-הפריון, עד כי היום ישנה הזנחה לצד הנפשי ומדברים רק במונחים רפואיים.

 

אי-פריון הוא נושא מורכב וכרוכים בו גורמים גופניים, רגשיים ונפשיים רבים. אי אפשר לצמצמו לדיון רפואי בלבד. הניסיון לעשות הפרדה בין גוף לנפש כבעבר אינו רלבנטי עוד! הטיפול הרגיל שניתן היום מתייחס לגוף כאל מכונה הורמונלית ולא לוקח בחשבון היבטי חיים אחרים שיש להם ביטויים גופניים והורמונליים.

"הזוגות אשר רוצים לבדוק את הקשר גוף-נפש ולפעול עמו בנוסף להיבטים אחרים של הפריון הם הזוכים להצלחה הרבה ביותר בהתעברות או בריפוי יחסיהם עם הפריון" (ד"ר כריסטיאן נורת'רופ, "גופה של אישה, תבונתה של אישה").

 

לצמוח מתוך המשבר

נכון שקשה, אבל אני מאמינה שרק ממקום של קושי אפשר לצמוח. יש המון ללמוד ולעשות- ללמוד להתמודד ולהפחית את המתח, לברר אמונות שמוטבעות בנו מן הילדות בנוגע לפריוננו, לנפץ דפוסי מחשבה שתוקעים אותנו (למשל "אני מבוגרת מדי כדי ללדת"),לברר את האמביוולנטיות שלנו לגבי הריון ואימהות, ליצור את הקשר בין הרגשות, ההיסטוריה המשפחתית והפוריות. לפי ניראבי פיין, פסיכותרפיסטית אמריקאית שהקדישה את חייה לטיפול בסובלים מבעיות פריון בגישת גוף-נפש, ישנה חשיבות רבה בהעלאה למודעות של תכנים מודחקים מהילדות. רגשות וחוויות מודחקים מהעבר גוזלים אנרגיה נפשית וע"י שחרורם והעלאתם למודע תוכלי לשחרר אנרגית גוף-נפש שתסייע לך בריפוי הפריון שלך.

אחד הרגשות המוכחשים ביותר בנושא של אי-פריון הוא אמביוולנטיות לנושא. הותננו להאמין שאנו יכולות לחוות רק רגש אחד בו זמנית, אז אם אני כ"כ רוצה בהריון איך זה שאני גם נורא מפחדת ממנו או מלהיות אמא לתינוק?!

לא רק שזה נורמלי לחוש אמביוולנטית, זהו גם אחד הרגשות הנפוצים ביותר (וכאמור המוכחשים ביותר) בקרב מטופלות פוריות. אין בעיה עם האמביוולנטיות, הבעיה מתחילה כשלא מודעים ולא מודים בה. מה שצריך לעשות זה להתעמת איתה באופן ישיר ע"מ שהיא לא תעמוד בדרכך להשגת ההריון.

תוכנית גוף-נפש לפריון לוקחת את כל הגורמים האלו שהזכרתי בחשבון. היא מתייחסת אלייך כאל אישה שלמה עם היסטוריה אישית ומשפחתית, דפוסי חשיבה, קשת רגשות רחב, אורח חיים מסוים, מאוויים וחלומות. אם את בטיפול הניחי לרופאים ולהורמונים לעשות את שלהם, אבל זכרי- לך יש הרבה עבודה משלך לעשות,  הרבה אחריות (ושליטה, למרות שלפעמים זה לא נראה לך) על חייך.

 מודעות עצמית היא עוצמה, וביכולתה לחולל שינויים במצבך הרגשי כמו גם הפיזי. בכוחך לשפר את יכולתך להרות או להגיע לריפוי של יחסייך עם הפוריות שלך!

 

כמה מילים עליי

במשך כמה שנים התמודדתי עם בעיות פוריות. בהתחלה התכחשתי לרפואה המודרנית וניסיתי (כמעט) את כל הטיפולים האלטרנטיבים שיש: צמחי מרפא, דיקור סיני, רפלקסולוגיה. האמנתי שזה יעזור ושאני לא אזדקק ל- IVF. הייתי ממש בהתנגדות להליך הפולשני הזה. עברתי דרך, לא פשוטה, שדרכה למדתי המון על עצמי ומה שהכי חשוב זה שבחרתי שמתוך המשבר הזה אני רק צומחת.

בדרך השתתפתי בקבוצת תמיכה שבה נתרמתי הרבה, בעיקר מהיכרות עם נשים מקסימות במצבי והידיעה שאני לא לבד (כשבסביבה הקרובה חברות ואחות שנכנסות להריון "בהליכה") וגם ממנחה מדהימה. אבל מצאתי שעיקר השיח בקבוצה היה על תרופות ורופאים, אחיות נחמדות וכאלו שאת לא רוצה להיתקל בהן אפילו בטעות, וגם כמובן התייחסות לרגשות שונים שמלווים את התהליך. אבל אני חיפשתי משהו מעבר לזה. מעבר לתמיכה חיפשתי את הצמיחה. לא מצאתי שום מקום שנותן מענה לכל התכנים שהזכרתי- לקשר בין אי-הפריון ובית הילדות, לאמונות תת-הכרתיות שחוסמות את הפוריות, לאמביוולנטיות, לקשר עם בן הזוג, למערכת היחסים שלי עם עצמי. כיוון שכך, התחלתי את המסע הזה לבד. באותה תקופה עשיתי את התואר השני בתרפיה באמנות. בשנה השלישית, כשהייתי צריכה לבחור נושא לתיזה, לא הייתה לי שום התלבטות. חקרתי טיפול באמנות, בשילוב עם גישת גוף-נפש, בנשים עם בעיות פוריות. כבר אז היה לי חזון להקים "קבוצות צמיחה" ולהעניק לנשים את כל מה שכ"כ רציתי לעצמי בתקופת הטיפולים. כן, כן, בסוף התמסרתי לטיפולים הרפואיים ושבועיים לפני מועד הגשת התיזה התבשרתי שאני בהריון (מ- IVF, מה שלימד אותי שאת כל האמונות שלנו צריך לשים בסימן שאלה).

היום אני אמא לתינוקת משגעת, מטפלת באמנות ומנחה סדנאות לנשים עם בעיות פוריות.

 

על קבוצת הצמיחה

בסדנא ניפגש, קודם כל, עם נשים שעוברות את אותן חוויות כמונו. נהיה יחד ונחלוק כמו שרק נשים יודעות....

ניצור באמנות, שהיא ערוץ ישיר ונפלא לתת-מודע (ולא צריך שום ניסיון קודם), נשתמש בכוח ההדמיה המדהים של מוחנו באמצעות דמיון מודרך ונתנסה בכלים יצירתיים נוספים. כמו כן משולבים בסדנא תרגילים של ניראבי פיין ושל אליס דומר, מטפלות מומחיות בתחום גוף-נפש בנושא הפריון.

לפרטים נוספים על הקבוצה או לטיפול פרטני את מוזמנת ליצור איתי קשר:      

 

  איה קמחי, מטפלת באמנות (M.A) ובדמיון מודרך

 

  077-4244286                       052-4830627

 

 בברכת פוריות, אהבה ושלווה

 

מה דעתך?    תגובות: כיתבי לנו                     מעניין? שילחי לחברה

 

שלום

שמי ואלי וקראתי את הכתבה בנושא בעיות פריון , מאד הזדהיתי עם הכתובים

זאת מאחר ואני בתקופה מייסרת שכזו, (היום קיבלתי תשובה שלילית לבדיקת הריון)

בכלל נכנסתי לחפש חומר על התארגנויות של נשים לצורך הצגת נושא במסגרת תפקידי בעבודה , והגעתי לכתבה.

אני לא מאמינה במקריות, כנראה שבאמת הכתבה חיכתה לי בפינה , כי רק התחזקתי ממנה. יישר כוח על הפעילות ואשמח לקבל פרטים. 

תודה מראש  ואלי

___________

שלום לך,

שמי גלית ואני קראתי את הכתבה שלך,תמיד הרגשתי שהמתח המתציד

שאני שרויה בו הוא הגורם לאי פריון אצלי.

אני מעוניינת לקבל מידע על הטיפול והקבוצות.אין לי תקציב

מאוד גדול,זאת הסיבה שאני במתח מתמיד,ביגלל התשלומים שלי

ומצבי הכלכלי הלא מזהיר.אשמח אם תעדכני אותי באינפורמציה בנושא.

תודה מראש,

גלית.

 

 

_________________________________________