דיאטה - נזקים ביולוגיים ומנטליים

מאת: לאה פינטו

עוד בריאות:

דיאטות משמינות

מנופאוזה

דיאטה - להחליט להתחייב ולעשות

שאיבת שומן

הפרעת קשב אצל מבוגרים

הכיני ילדך לחורף

הפרעות אכילה - מה שרופאים לא מספרים

אנטיביוטיקה - לא בכל מחיר!

דלקות אזניים חוזרות

רפואת נשים ללא מציצנות

הומיאופתיה - רפואת משפחה במיטבה

מוכנים, היכון, צאי

תרופות כולסטרול וסרטן המעי הגס

תסמונת התשישות הכרונית

תרופות סבתא

תרופות סבתא נוספות

הרזייה הוליסטית

האם כאב הראש שלך הוא מיגרנה?

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

אזהרה: המידע המובא כאן אינו מהווה תחליף להתיעצות אישית עם רופא או מטפל מוסמך. אין להסתמך על המידע כמקור מידע יחיד, שימוש ו/או צפיה בנתונים מעידים על הסכמתך לתנאי השימוש.

אין בכל האמור בכתבה משום הבעת דעה של "הדרך למעלה" לגבי כל המלצה המופיעה בו.

  מדיאטה לדיאטה, ממשטר למשטר:

 

1. הגוף הופך יעיל יותר באגירת שומן -
 כשאנו כופים על גופנו דיאטות דלות קלוריות (גם אם אנו קוראים להן "שמירה" הן עדיין דיאטה), הגוף מגדיל עד מכפיל את כמות הליפאזות (אנזימים המאחסנים שומן ברקמת השומן). זהו מנגנון השרדותי שנועד "לדאוג למחר".  כך שאל תתפלאו אם לאחר הדיאטה, אתם משמינים מהר יותר.

 

2. חילוף החומרים פוחת -
חילוף חומרים (מטבוליזם) הוא מושג המתאר את כמות האנרגיה (קלוריות) שהגוף שלנו מוציא (מבזבז) בזמן מנוחה. כל אחד מאיתנו מוציא אנרגיה בזמן שהוא נח. כשההכנסה אל הגוף פוחתת, גם ההוצאה תקטן. הגוף הופך חסכוני יותר כיוון שעתה, בדיאטה, ההכנסות מצומצמות ובלתי יציבות. (חשבו על אדם חסר עבודה קבועה ויציבות מבחינת תזרים מזומנים).

 

3. הרכב הגוף משתנה -
מדיאטה לדיאטה היחס בין רקמת השריר לבין רקמת השומן משתנה לרעה.  בדיאטה מאבדים שריר, בהשמנה (שבאה אחריה)מעלים רקמת שומן, כך שבסופו של דבר, אנו נשארים עם פחות שרירים ויותר שומן, מה שמתבטא בצורת הגוף אך גם במה שיפורט בסעיף 4.

 

4. עלייה בסיכון למחלות לב -
מחקר פרמינגהאם המפורסם שנמשך 32 שנה (אם לא יותר), הראה במדגם של 3000 גברים ונשים כי הסיכון למחלות לב גבוה באופן מובהק אצל אלה אשר חוו יו-יו משקלי, בהשוואה לבעלי משקל יציב (גם אם בעודף).  מה שמעניין וחשוב לדעת הוא שהסיכון לא  היה תלוי במשקל התחלתי אלא בתנודות עצמן. כך שחד משמעית, עדיף לשמור על משקל יציב (גם אם קצת גבוה) מאשר להתחפש לאקורדיון.

 

5. ניתוק מצורכי הגוף האמיתיים -
הדיאטה ממקדת אותנו בתוכניות. כלומר בתפריט, בלוחות זמנים, בגרפים של  ירידה במשקל, בנוסחאות שמחשבות עבורנו ערכים אנרגטיים, בתוויות מזון, בחישובים מתמטיים כאלה ואחרים.  הכל טוב ויפה (כל עוד אתם נהנים מההתעסקות), הבעיה היא שההתעסקות הזו מרחיקה אתכם מהפרמטרים החשובים באמת והם סיגנליו של הגוף עצמו.  אתם לומדים לעבוד נפלא עם הראש ושוכחים לחלוטין להרגיש את הבטן.  כדיאטנית יודעת אני לאמר ששנים באקדמיה לא לימדו אותי מה שלימדה אותי בתי הצעירה, במשפט אחד תמים ומלא חוכמה : "כשרעבים או צמאים, לא חושבים, מרגישים". זוהי מיומנות שהדיאטה דיכאה ותמשיך לדכא כל עוד תתמסרו לה.

 

6. מטרד מחשבתי -
ההתעסקות הטורדנית במה, מתי וכמה לאכול, במה מותר, מוגבל ואסור, יוצרת רעש פנימי מתמיד. בלי לשים לב, המחשבות הללו הופכות אוטומטיות ומנהלות את יומכם ואורחות חייכם. דוגמא פשוטה היא אירוע חברתי. מישהו החליט שהוא מאוהב מספיק כדי להתחתן ובטוב ליבו בחר להזמין אתכם להיות שותפים בשימחתו. מה קורה ביום החגיגה? במה אתם מתעסקים? עד כמה אתם נינוחים ומאושרים? לא תפתיעו אותי אם תספרו שבגלל החתונה שלו אתם טוחנים אינסוף מחשבות על מה תרשו לעצמכם לאכול וכמה, על מה אתם מרשים לעצמכם לאכול עכשיו, אם בכלל ומה תעשו למחרת. ואולי בכלל כדאי לוותר.

 

7. פרפקציוניזם -
אולי יישמע מוזר אך פרפקציוניזם באכילה מאפיין מאוד את עולמו של "המרזה המתמיד". דפוס החשיבה בעולמו של השמן הוא "הכל או לא כלום". פרפקציוניזם הוא אחד המעכבים הגדולים בחיי יצירה ובחיים בכלל. לפרפקציוניזם יש מן תכונה כזו שהוא נוטה לבטל עשייה. השאיפה המסרסת הזו לשלמות (ע"פ חוקים כאלה ואחרים) בעולם כ"כ לא מושלם (במובן הקלאסי של המילה), מזמנת את הנזקים שיוזכרו בהמשך. אוסיף ואציין כי ראיה מעין זו מעוותת את המציאות בד"כ, וכך אנו מסגלים לנו תפישה מעוותת בנוגע למזון ולגוף שלנו.

 

8. תחושת כשלון צורב -
לא פעם אני שומעת אנשים (גברים ונשים) המתארים עצמם כבני אדם מוצלחים אשר יכולים להתגאות בהישגים לא מעטים בחייהם ולסמנם כהצלחה.  ואז מגיע ה"אבל" הגדול, ההסתייגות מעצמם כבני אדם מוצלחים ומצליחים, ברגע שעולה סוגיית ההתמודדות עם עודף המשקל שלהם.  לקחת אחריות אישית זה טוב,  לקחת אחריות אישית על כשלונה של גישה - זה רע מאוד.  אצבע גישת הדיאטה המאשימה מופנית אליכם בכל פעם שאינכם מצליחים, חונכתם להטיל דופי בכח הרצון ובמשמעת העצמית שלכם. אילו היתה תחושת הכשלון נקודתית, ניחא. הבעיה היא שזוהי תחושה ואמונה שמתקבעת בכל פעם שאתם חוזרים על המעגל הזה. בסופו של דבר נגיע לסעיף 9.  

 

9. שחיקת הבטחון העצמי והאמון ביכולת -
 ככל שאנו חוזרים ומסתובבים שוב ושוב במעגל הדיאטה, חווים שוב ושוב כשלון ותחושת אכזבה, כך הבטחון והאמון שלנו ביכולתנו להשיג את מטרתנו הולך ופוחת, נשחק עד דק. וחברים, ללא אמונה אין הצלחה.

  

10. רגשות אשם -
גבירותיי ורבותיי הנכבדים, הרשו לי להציג את "גן" ההשמנה, בכבודו ובעצמו. רגשות אשם הם הגורם האמיתי להשמנה שלכם, בכל פעם שאתה מנסים להתמודד עימה באמצעות דיאטה. רגשות אשם הם אלה שמובילים אתכם לאכילת יתר.
על מה ולמה האשם? מי לימד אתכם שאתם לא בסדר בכל פעם שבחרתם להנות מפרוסת עוגה? האמינו לי, פרוסת עוגה עשירה ככל שתהיה, היא עניה דיה לגרום לכם השמנה. המחשבות והאמונות שפיתחתם לגביה (ולהם אין קשר של ממש עם המציאות) הם אלה שגורמים לכם לחוש שעשיתם דבר נורא ולהפעיל את מנגנון ה"אם כבר אז כבר" ולהגיע עד למקום של הענשה באמצעות האבסת-יתר.

 

גולשות יקרות, כל אלה ועוד הם הסימפטומים של גישת הדיאטה. הם אינם הבעיה המרכזית אלא השלכותיה של גישה.  אולי חוויתם הזדהות עם חלק מהדברים, והתעוררה בכם תחושת תסכול ואפילו יאוש. אל תאמרו נואש, הכל הפיך.

 

הכותבת:

לאה פינטו

דיאטנית קלינית מוסמכת MSc ומאמנת לתהליכי הרזיה-ללא-דיאטה

052-550-66-88

077-9-623179

pintolm@012.net.il

www.lea-pinto.co.il

 

מה דעתך? הגיבי על הכתבה                     מעניין? שילחי לחברה

 

 

_________________________________________