אכילה ריגשית

מאת: דניאלה גריין

מתוך סיפרה "נשים ואוכל"

 

עוד:

תזונה וחיי המין

השמנה - מחלת המאה

ויטמין אי וצלקות

סידן - המציל הלבן

עצמותי המתפוררות וצריכת החלב

עד העצם - על אוטיאופרוזיס

סעודות היופי

 

תשעה חודשים של טירוף חושים

הריון: אור שמחה ובריאות

עיסוי בהריון

עיסוי לאם ולילד

תזונה ומתח

 

עוד על לחצים:

משבר או הזדמנות?

להוריד את הפיוזים

דרכי הרפייה להורדת לחצים

 

האם את אנורקסית?

יופי חיצוני מתחיל בפנים

מי מחזק אותי? ויטמין בי12

מעשנות ותזונה נכונה בגיל ההתבגרות

תרומת הטיפול הפמיניסטי

 

 

מה מסתתר מאחרי הפניה אל האוכל?  אחת הסיבות שבהם נדון  הוא "הפחד מפני שינוי"!  האוכל פעמים רבות מהווה אחד העיסוקים המרכזיים בחיי נשים וגברים רבים.  התעסקות שפעמים רבות מתחילה דוקא ברגעים שאנו חשים ברצון עז ליצור שינוי בתחום כלשהו בחיינו, בתחום המקצועי, זוגי, אקדמי ועוד. דוקא ברגעים אלו במקום להתחיל  להתחבר אל אותו רצון עז ביצירת השינוי המיוחל ולהתחיל לפעול לכוון עשייה פרגמטית בתחום, הפחד גובר, ומתחילה פנייה בלתי מבוקרת אל האוכל. 

 

התעסקות, שגוזלת חלק ניכר מזמננו וממרצנו וגורמת לנו להיות מרוכזים "במסכנות", במקום בעשייה התכליתית.  בחינת יחסינו אל האוכל היא אחת מהדרכים הטובות ביותר לבחון ולגלות את דו-הערכיות ותחושת האשמה המקננת בתוכנו ומטרפדת את ההתפתחות שלנו.  דו-ערכיות שבאה לידי ביטוי ברצון להצליח, לעלות אל-על לעבר ההצלחה.  עם  תחושת "איסור פנימי" לממש הצלחה זאת. התבוננות אמיצה ואיתנה אל תוכנו, היא אחת מהדרכים להתחיל להתמודד עם הפניה הלא מאוזנת אל האוכל". עלינו להבין שקיים בתוכנו מעין איסור פנימי שעליו גדלנו בילדותינו, מעין מסר סמוי מההורים  ש"אסור לנו להצליח"  ואנו מוצאים דרכים לטרפד הצלחה זו. עלינו לאפשר  לכל אותם רגשות כואבים, פגועים ומאוכזבים לצוף ולעלות ולא לנסות להטביעם פנימה פנימה בעזרת מתוקים, מלוחים ועוד. אסור לנו להתעלם מתחושות אלו - הם חלק מאיתנו ועלינו להתייחס אליהם.  כיון שרק מתוך התייחסות אליהם,למרות הקושי, ועל ידי קבלתם כחלק  מהתפתחותינו, נוכל ליצור את השינוי המיוחל. אז,  לא ניצטרך לפנות אל האוכל בכדי שישקיט את הכאב וישתק את העשייה! 

 

בואו נכיר את שדון תעתועים ותעתועיו.   מיהו השדון? שדון תעתועים הוא אותו רגע בו אנו מרגישים שמשתלטת  עלינו  תחושה בלתי נשלטת לפנות אל  האוכל,  לעיתים לקרוע אותו לגזרים, לעיתים  ליישר את העוגה מחתיכה אחת, עד  לסיומה של כל  התבנית ועד לקיחת חפיסת שוקולד אחת אחרי שניה, אחרי השלישית, ללא הפסקה כמעט. אותו שדון תעתועים הוא אותו חוסר יכולת שלנו לעצור את אותו  "אמוק פנימי" אל האוכל. 

 

עלינו להבין שאותה פניה אל האוכל מחליפה את היכולת לעצור ולהבין מה אנחנו מרגישים, ומדוע דוקא ברגע זה איננו יכולים לעצור וחייבים "לכסח" את האוכל. עלינו לבחון  ממה אנו חוששים? מה אנו לא מרשים לעצמנו? ממה נובעת תחושת חוסר האונים? עלינו להיות קשובים לאותם רגעים ש"שדון תעתועים" מחליט לבקר אותנו – מה היו האירועים שקדמו להגעתו של "שדון תעתועים", חשוב לעצור וכן לאפשר לכל התחושות הלא קלות לעלות ולהיות עמם, במקום לרוץ מתוך אמוק פנימי אל האוכל. עלינו להבין שהפנייה אל האוכל דוקא ברגעים אלו קשורה במידה כזו או אחרת לרצון לעידוד, לחום, לאהבה,לאישורים לקבלה. האוכל במידה מסוימת מסמל את הארכיטיפ האימהי - מודל לאימא גם אם האמא בחייה וגם אם לא.  אוכל זה סמל לקשר עם האם להזנה לחום לדאגה, לאכפתיות. אותם נשים, גברים שבחייהם חשו חסך מאם זקוקים למלא חסך זה.  אחת הדרכים הלא פרודוקטביות למלא חסך זה, הנה הפנייה הלא מבוקרת אל האוכל בנסיון למלא חסך זה.

 

______________________

גריין  דניאלה, יועצת להתמודדות עם בעיות אכילה ולתקשורת אישית ועיסקית, מחברת הספר "נשים ואוכל" 054-2230058

אתר:            http://doit-nlp.com

 

____________________

תגובות: כיתבי לנו

 

 

 

_____________________________________________