עיבוד ופרידה מתפקידי עבר במשפחה כתהליך תיקון והעצמה

מאת: אמיר דרור

 

עוד:

איפה אתם בשבת?

רגע קטן של אור

שיחת הקוף

המעסיק הבוגדני

להתחיל את הדרך בסיפוק

 עבודה ושיגרה

 השאיפה לשפע

 האם כדאי להיות עצמאית?

 מאבטלה לתעסוקה - סיפורו של אימון

  תקיעות היא לא כל הסיפור - איך לצאת מתקיעות בקריירה
 
מדוע כל כך קשה להשיג עבודה?

 אל תתני לאבטלה לנצח

  מנהלים ושינוי קריירה - עבודת מחקר
  
"אנחנו כבר נתקשר אליכם..."
  
מיומנה של בלתי מועסקת
 
קריירה שנייה: שינוי אפשרי

 

תרומת הטיפול הפמיניסטי

 

 הדוגמא שמופיעה בהמשך נכתבה בשיתוף פעולה עם נועץ, כחלק מתהליך, ואני מודה לו על כך.  אני יכול להעיד שהדיאלוג עזר לשנינו לגילוי ויצירת בהירות משמעותית. הדוגמא היא בעילום שם כמובן, להבטחת דיסקרטיות מלאה.  מקווה שתמצאו את הדברים מועילים.

 

בדרך לביטוי אישי מלא, במעלה השביל לגילוי ושחרור הפוטנציאל האישי, בכמיהה הזאת ליצירת חיים של עצמאות ואוטנטיות אנו עלולים לחוש חסומים מבלי שיש לנו מושג מהי הסיבה.

 

כמו בניכוש עשבים שוטים שחוזרים ועולים, אנו נשארים עייפים ואובדי עצות.

 

טמון שם בדרך חסם עיקש, חמקמק עד מאד, שרק תשומת לב חדה ונחישות יסלקו אותו –  שימור לא מודע של תפקידים שמלאנו במשפחה בה גדלנו.

 

תפקידים שלא במודע לקחנו על עצמנו או הטילו עלינו בני המשפחה הגרעינית לסיפוק צרכיהם, ללא אפשרות של שיקול ומחשבה.

 

על פי רוב מילאנו את התפקיד לצורך הישרדות, לפעמים למען שמירה על שפיות, או מראית עין של שפיות, של המשפחה ושל עצמנו.

 

"בחרנו" אפשר לומר, אך ללא מחשבה ושיקול. לא יכולנו לסרב, לבעוט, או להתפטר. המעמסה דבקה בנו ומצאנו את עצמנו משלמים מחיר רגשי כבד.

 

זה יכול להישמע מוזר בהתחלה לחשוב על ילד כבעל "תפקידים". זאת לא דרך הסתכלות טריוויאלית, לבחון את עצמך ואת משפחתך במושגי תפקידים ו"מערכת". טבעי יותר לחשוב על משפחה דרך יחסי ילד והורה מקובלים, נוח לראות הורים בעיניים של אחריות, טיפול, דאגה, עשיית כל מה שנדרש עבור הילד, אך פעמים רבות התמונה מתחת לפני השטח שונה.

 

ברגע שמבט מודע מתחיל לבחון מערכות יחסים, להתבונן מחדש על אווירה ותקשורת, מתברר שלעתים, גם האם וגם האב נזקקו למישהו קרוב שיעזור להם. יעזור להם לשמור. לשמור על עצמם, על תפקוד סביר של הבית. והילד, ראשון שנמצא שם קרוב, נדרש ל . . .  ועושה זאת. עושה זאת בחוסר ברירה.

 

ילדה יכולה להידרש לתפקד כמבוגרת הרבה לפני שהגיעה לבגרות, או לחוות שהוא אהובה רק בתנאי שלא תתגלה כשונה מדי מן ההורים... ילד יכול לשמש בתפקיד של "כבשה שחורה" במשפחה, מכיל מופרעויות וקשיים שאחרים לא לוקחים עליהם אחריות.

 

כשהוא מתפקד כך, שלא על פי רצונו החופשי ולא מתוך בחירה, מתחוללת שם כפייה. המציאות "מחנכת" אותו להתאים את עצמו, גם במחיר של ויתור על האני המקורי שלו. 

  

מאיזה צורך קובעת אימא או פוסק האב שילדה בת 10 נדרשת לעבודות הבית?

 

אולי משיקולי "קשה לי אחרי יום עבודה, תתחלקי איתנו במשימות" או מטיעון שאני שמעתי כילד "אין בבית הזה משרתים".

 

מהי האווירה הרגשית מאחורי המסרים הללו ?

 

לא ברור אבל היא עלולה להיות מעיקה.

 

האם יש שם אמון? סומכים עליך שתיקח אחריות מתי שיתאים לך? או שמחליטים עבורך מתי עליך להתגייס ואין לך שם שום השפעה.

 

אתה מוותר שם ועל פי רוב, קשה לומר בדיוק על מה. זאת אולי הסיבה שחסם זה - "שימור תפקידים" הוא כל כך חמקמק וסמוי.

 

אז מה מטרתנו כאן?

 

ניתן לעסוק בעיסה המשפחתית שנים רבות בניסיון להבין ולפרש את העבר, אך לא זאת הצעתי.

 

הסתכלות חדשה במושגי רגשות, תקשורתיות ותפקוד יכולה לאפשר ניתוח והבנת תפקידי עבר במשפחה באופן שיכול להאיר דפוסים מעכבים של היום.

 

ההסתכלות מייצרת הבנה שמתוכה מתחוללת קבלה המעודדת שינוי וצמיחה.

 

יתכן שדפוס התגובה שנצרב בנו כתוצאה מתפקידים שמילאנו החליש, לא ביטא את כוחינו, כאשר נבין את דרך התפקוד דאז, יתכן שנתחיל לחוש בפער בין אותה דרך תפקוד לבין הטבע המקורי שלנו. נגלה דיבור של האני האותנטי, שאולי לא היינו ערים כלל לקיומו, ושלא יכולנו לחיות אותו.

 

מכאן נרצה לגלות, מהי ההתייחסות הכנה והאותנטית שמבקשת לבקוע מתוכנו היום, נקייה משאריות הדפוס שזיהינו. כך נתחיל ליצור חופש של ממש, נחוש את יכולתנו לשנות קיבעונות.

 

תפקידנו הראשון הוא לנקות ולהקשיב פנימה. 

  

אני מבקש לשתף אתכם בסיפור של תהליך צמיחה, שממחיש את כוחה של עבודת זיהוי תפקידים.

 

גלעד, מהנדס שבלט בלימודיו, מוצא את עצמו כבר שנים לא מעטות מדשדש בתחום המקצועי. עובד בארגון גדול, עובר בין פרויקטים ומחלקות, אינו מוצא שקט וסיפוק בעשייתו ואינו מתקדם. במהלך פגישותינו הוא חזר להתבונן על השפעת האווירה והתקשורת בבית על תפקודו כיום.

  

אביו היה אדם שלא יכול היה להביע רגשות, פוגע ונפגע בעצמו, נתון לפרצי זעם, פעמים רבות כבש את כעסו והסתגר. יחסו לגלעד לא היה עקבי וברור, לעתים מראה חיבה ולפעמים כעס, מדרבן אך לא מפרגן, דומה לפרה הנותנת חלב ובועטת בדלי, מעריך את גלעד ומתייחס אליו כ"גבר", אבל רוצה שיצליח מבלי שיעבור אותו ומבלי שיאיים עליו בהצלחתו, ויעשה זאת בדרך בה הוא, האב רואה הצלחה וגבריות. כאן לקח על עצמו גלעד את תפקיד הילד המוצלח והחביב על אבא מבין ילדי המשפחה.

  

כשלגלעד היה קונפליקט עם אביו וזה היה כעוס ומסוגר, נקרא גלעד ע"י אמו להתנצל בפני האב כדי לחלצו ולפייסו. אז שימש קורבן לפיוס האב ו"זרוע מבצעת" של האם אובדת העצות.

 

לפעמים, ברגישותו הרבה, היה גלעד יוצא מיוזמתו לעזור לאב הכועס, הפגוע והמתוסכל מעצמו, להפשיר מכעסו,  ולחזור לשיחת המשפחה.

  

תפקידיו כמתווך, מרכך ומפייס קשים היו וכפויי טובה וגרמו לגלעד לחוש אחריות על מצב רוחו של אביו. הוא נדרש להתעלם מרגשותיו ורצונותיו שלו עצמו, לדחות את מצוקותיו. במקום להישען על הורה שעושה מאמץ להתגבר על הקושי של עצמו ולתפקד, הוא זה שצריך היה להכיל חולשות, זעם וחוסר אונים של שני הוריו ולחלצם מאי התפקוד.

 

חושיו החדים וקליטתו את אי הכבוד והאמון בין ההורים גייסו אותו לתפקיד נוסף – המבקר.

 

הוא חש והבין את הדיאלוג הקשה שקיים במשפחה, חוסר כבוד, השפלה, לגלוג האב כלפי האם. פעמים רבות מצא את עצמו, גם בחוויה הפנימית וגם בפועל בעמדה של מבקר ודוחה. מבקר ומוקיע את התנהגות האב, מתנגד ודוחה את חולשת אמו. וכך שימש כשומר המוסר במשפחה. אלא שהיה זה שומר פסיבי לחלוטין, כילד לא היה יכול להוציא לפועל את תובנותיו.פסיביות זו גרמה לו לחוש חוסר אונים.

 

שלושת תפקידיו במשפחה, ( 1. מתווך, מרכך, מפייס  2. מצליח וחביב על האב  3. מבקר, שומר מוסר ) דרשו ממנו כילד ונער עיוות רגשי קשה, גזלו ממנו משאבי אנרגיה רבים וכבוגר השפיעו על דרך תפקודו בעבודה. יותר מכל למדו ואימנו אותו תפקידיו כפי שהוא הגדיר זאת "לבטל את עצמי".

 

דפוס ההתנהגות בו הוא ממהר להתחשב בצרכי אחרים מבלי שהוא ער לצרכיו ולרגשותיו מלווה את גלעד במשך שנים, נטע וחיזק בו התנהגות של אדם וותרן. התנהגות מדלדלת כוחות.

 

לא פחות קשה מזה הוא דפוס העברת ביקורת בו הוא למד לנקוט כמהלך שיטתי, בין שהוא נדרש לזה ובין שלא. דפוסים שפיתח השתלטו על כוחותיו היצירתיים, גזלו ממנו אמון בעצמו, שקט ומיקוד, מתקשה להביא לידי ביטוי את מלוא כוחותיו.

 

כוחו של התהליך, כפי שגלעד פוגש אותו היום הוא ביצירת נקודת מבט חדשה כלפי העבר, פיתוח יכולת להתבונן במערכת היחסים, ולהכיר בה כפי שהיתה, עם כל הכאב שלפעמים יכול להיות מלווה בסוג כזה של תהליך. לכן ישנה חשיבות עליונה לפיתוח היכולת להכיל ולעבד רגשות באופן יותר ויותר קשוב.

 

משם ישאף התהליך להתבונן ולהכיר בדפוס ההתנהגות הנוכחי, כפי שהוא עולה בזמן אמת. באוטומטיות של היווצרותו, ברגשות המתחוללים, וכו'. אט אט יתבהרו מהותו ומהלכו יותר ויותר, ומתוך כך תעלה ותצמח יכולת חדשה לזהות ולשקול. לגלות התייחסויות ישנות להן אין הוא זקוק יותר ואותן הוא יכול להשיל, עם כל השחרור שגילוי כזה מביא.

 

לעתים ניצחון "קטן" - בחירה במקום הרגל, חופש שגובר על נטייה שכבר נראית כתכונה לכל החיים, מראים עד כמה עצם הקבלה היא עצמה המפתח לשינוי.

 

לעתים, למרות עבודת המודעות, עדיין פעיל הדפוס, והתבוננות בחולשה שמכתיבה את ההתנהגות גורמת לייאוש וספק. זוהי הדרך, אין היא נסללת ללא עליות ומורדות, ונדרשת תחזוקה מתמדת. תחזוקה שהיא עבודה פנימית ללא הרף, ניסיון כל פעם מחדש להתבונן ולהכיר את שהתחולל פנימה.

  

אני מבקש לחתום במשפט רב עוצמה שגיליתי :

"סליחה היא המוכנות לוותר על עבר טוב יותר".

  

מתוך הכרה שעבודת זיהוי תפקידים ודפוסים דורשת ליווי ותמיכה מתאימים ושהיא יכולה להיעשות כתהליך אישי בקבוצה באופן אפקטיבי ביותר, אני מקיים בסוף השבוע האחרון של פברואר 2004 סדנה : עיבוד ופרידה מתפקידי עבר במשפחה כתהליך תיקון והעצמה

 

לקבלת תוכנית הסדנה שלח מייל ל : info@amirdror.com

  

בהצלחה !

 

אמיר דרור

 www.amirdror.com

 

   

__________________________________________