על מוקשים, חיצים ומקלות בגלגלים

  

מאת: אמיר דרור

 

 

עוד:

איכס, הפוליטיקה הזו...

התרפיה הרוחנית

יצירה כדרך חיים

10 החוויות שכל אישה צריכה...

תרגול משפר את הזיכרון

שיטת המ.ת.ת - דרך חיים

אם תרזו, אין זו אגדה

דמיון מודרך לטיפול בבעיות גוף ונפש

דמיון מודרך לאהבה עצמית ולריפוי

קרוב לנפש

מודעות עצמית

לחלום ולהגשים - ללא פרפקציוניזם

דרך האמן

דאגה, חרדה ושאר מזיקין

תיבת הנגינה

תנועת הגוף האנושי

פחד מהצלחה

לתכנת את המוח

חסימות ריגשיות

חטאי האם

אובדן כושר עבודה

להוריד את הפיוזים

דרכים להרפייה

נשים מצליחות מתמודדות עם

 לחצים

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

הדרך לגילוי וביטוי מלוא היכולות הייחודיות, למימוש הפוטנציאל האישי בעבודה, רצופה קשיים. הם יכולים להופיע כמוקשים הטמונים במעבר אותו אנו מבקשים לצלוח לקראת ביטוי עצמי מלא יותר וחופשי. כחיצים, ניסיונות של הסביבה לפגוע בנו בדיוק באותה נקודת חולשה שמונעת מאיתנו להכריז בקול רם על כישורינו והצלחתנו, וכמקלות שאנו תוקעים בגלגלי ההצלחה של עצמנו.

 

היכרותנו את התופעות תעזור לנו להבין את עצמנו ואת העולם, ותוביל אותנו להתמודדות חדשה ואפקטיבית יותר.

 

לפני למעלה משנתיים החליטה  רונית לפנות לתחום מקצועי חדש. אחרי לא מעט שנות עבודה כקניינית ומנהלת רכש, היא חשה שעליה להתחדש, לפעול מתוך ביטוי אישי מלא ומשמעותי, והגיעה למסקנה שהיא פונה לתחום מקצועי חדש - ניהול תקשורת שיווקית, תחום שסיקרן אותה. במשך תקופה ארוכה היא קראה ספרות מקצועית, למדה באופן עצמאי והשלימה את המהלך בקורס ייחודי.

 

בבסיס משיכתה לתחום היתה אינטואיציה חזקה שלה, שבתחום זה תוכל להביא לידי ביטוי איכויות אישיות שטמונות בה, אותן לא יכלה לבטא כקניינית. וכך קבלה החלטה לעזוב מקום בטוח, עוד לפני שיש לה חלופה, ולצאת לדרך חדשה.

 

אחרי כמה חודשים אינטנסיביים של חיפוש היא מצאה את התפקיד המיוחל. אחרי סדרת מבדקים וראיונות אישיים היא נותרה בשלישייה הסופית, ובראיון הסופי היא שכנעה את מנהלי החברה שלמרות חוסר ניסיונה היא מביאה מוטיבציה גבוהה, ניסיון חלקי רלוונטי אך בעיקר אהבה ותחושת בטן לנושא.

 

שנתיים פוריות וקשות עברו עליה עד שלאחרונה פוטרה ע"י מנהלה, למרות שבכל קנה מידה אובייקטיבי היא הצליחה.

 

עם כניסתה לתפקיד היא הציבה לעצמה מטרה גדולה: ליצור לארגון זהות תאגידית חדשה ואחידה. מניסיונה כקניינית היא ידעה איזה פערים יכולים להיות בין מחלקות שונות בארגון הפונות לפעמים לאותם קהלים, והבינה היטב את הנזק התדמיתי, השיווקי והתקציבי שנגרם כך לחברה. פרויקט עיקרי שעמד לנגד עיניה היה קטלוג כולל בתפיסה חדשה, שהחליף אמצעי שיווק שונים שאותם היתה כל מחלקה רגילה לפתח לעצמה.

 

לצורך גיבוש הקונספט לקטלוג היא נדרשה להבין לעומק את צרכי הלקוחות, ולמדה זאת מהר. משהו אינטואיטיבי, ויחד עם זאת סדור ושיטתי הוביל אותה. היה לה אמנם מושג בתהליכי קבלת החלטות של קנייה, אבל לא רק, היא ידעה להגדיר את הקו העיצובי החדש שנדרש כדי ליצור את התדמית החדשה.

 

לכל אורך התהליך היא זכתה לשיתוף פעולה מלא מכל האגפים והמחלקות בארגון, אך מנהלה לא השמיע שום עידוד והערכה. הוא התברר כאדם שמתקשה לפרגן לה.

 

היא פעלה מתוך הבנה שהיא עושה נכון ומתוך מה שהיא מגדירה "תחושת בטן חזקה", אך לא היה לה ביטחון מוחלט, שנובע מניסיון קודם.  בדרך היא נאלצה להתעמת עם מנהלה לא פעם, ואף הצליחה לשכנעו להחליף אנשי מקצוע וספקים איתם עבדו במשך שנים, שלא התאימו לקו החדש. בנוסף להפקת הקטלוג היא יזמה שיתופי פעולה עם חברות בתחומים משיקים ויחד יצאו לתערוכות, יוזמה שהתבררה כאפקטיבית במיוחד.

 

למרות עבודתה הנמרצת והחדשנית ופידבקים מאנשים רבים, ממנהלה היא לא קיבלה חיזוקים. יתכן שחסרו לו הניסיון והכלים להעריך בזמן אמת את איכות מעשיה, אולי לו עצמו היה קשה עם שינויים. ולמרות זאת רונית הצליחה להחזיק בתפקיד שנתיים ימים.

 

במבט לאחור אפשר לומר, שהמעבר לשלב חדש של מימוש היכולות זימן לה מוקש. שמורכב במידה מסוימת מחוסר ביטחון שהיעדר ניסיון מזמין, מעורב במנהל שלא סמך עליה באופן מלא  ושימש כפתיל הצתה. אדם, ולא משנה מאיזה סיבות, שאינו מעודד ומפרגן.

 

כמה פעמים לאורך הדרך היא היתה יכולה לאבד את תחושת הבטן ואת המוטיבציה שלה ולזנוח את המשאלה לפנות לדרך מקצועית חדשה. לוותר על הצורך לתת בעבודתה ביטוי גם לצד העיצובי–יצירתי-אינטואיטיבי ולחזור לקניינות, שהוציאה ממנה יכולות מסחריות.  אך היא לא אמרה נואש. למרות הקושי הגדול היא מצליחה. וכאשר היא מצליחה ומוכיחה לכולם שהדרך שלה נכונה, הוא מפטר אותה. פיטורים שלא באו בהפתעה מוחלטת אך מצד שני אינם מחמאה גדולה.

 

שיחתנו התקיימה עכשיו, אחרי פיטוריה, כדי לעזור לה לפרק לחלוטין את המוקש. אחד הדברים שעל רונית לעשות בשלב זה הוא למפות באופן סדור ומדויק את שלל היכולות האישיות שעמדו ועומדות לרשותה. תהליך שלא ניתן היה לה לבצע בתקופת "הלחימה", וכעת, כדי להמשיך ולהתפתח, היא נדרשת אליו.

 

דרושה לה היכרות נקודתית עם כל יכולת, עם כל דרך תפקוד. עליה להכיר ולפצח את "תחושת הבטן", להבין את היכולת האינטואיטיבית שלה. אלה כוחות נפלאים, שכדי לסמוך ולפעול מתוכם בשקט היא חייבת להכיר את "הברגים הקטנים" שמרכיבים אותם. ברור, שאותו מנהל הקשה עליה להבחין בהם, הוא גזל ממנה אנרגיה רבה.

 

למשל: היכולת להניע אנשים רבים לספק לה את המידע מעידה אולי, לא רק על יכולת שכנוע והנעה, אלא על מנהיגות? יכולתה לתפעל מספר רב של הפקות מורכבות בו זמנית, לעמוד באיכות ובלוח זמנים קצר מעידה, אני מאמין, על ראייה תהליכית ועל יכולת לפרק משימה מורכבת לנתחים נכונים אותם ניתן לנהל.

 

כמו-כן חשוב, שרונית תוכל להתייחס לפיטורין כהזדמנות לבדוק את עצמה, לנסות להבין האם גם לה יש חלק במערכת היחסים הקשה עם המנהל. אם אמנם יש שם נקודות חולשה שלה, התבוננות עצמית בהן תאפשר לה לפצח אותן ולהתחזק.

 

כאשר אנו מוכנים להתייחס לקריירה כתהליך למידה, גם מפרק של פיטורים אנו עשויים להפיק ברכה. יהיה עלינו לזהות ולעבד כל מה שהפרק מציע.

 

ניהול קריירה מתוך ביטחון עצמי אמיתי, וחופש מלא לפעול מתוך עוצמה אישית דורש התייחסות עצמית חדשה.  ההבדל בין עלייה על מוקש והתרסקות לבין עלייה על מוקש וצמיחה הוא בדרך שבה נעבד את החוויות.

 

אם נעבד חולשות שלנו, ובעיקר כשנזהה את היכולות האישיות שעומדות לרשותנו, נהפוך את המשבר לנקודת תפנית שתיקח את המשך המסע שלנו להצלחה. כך נבנה תהליך ספיראלי מתפתח של יציקת שכבה נוספת של אמון מבוססת על הצלחה ופירות מעשיים. כך נוצרת התפתחות אישית, מקצועית וכלכלית, היבטים שמזינים זה את זה, שהולכים יד ביד.

 

גיל התחיל את עבודתו בהייטק לפני כ 5 שנים, כמתכנת מתחיל הוא שמח על ההזדמנות שפתחה בפניו חברת הייטק בינלאומית. לאורך התקופה הוא עבד תחת 3 ראשי צוותים, בטחונו האישי - מקצועי התבסס בעיקר הודות לראש הצוות הראשון. הוא זה שעזר לו לראות כמה נקי ויפה הוא עובד, ולאט לאט הוא למד לסמוך על עצמו. שני ראשי הצוותים שבאו אחריו הראו לו עולם קצת יותר מסובך להבנה ולשיתוף פעולה.

 

אירוע קשה הביא את גיל לפגישת הייעוץ, היה זה עלבון קשה וצורב שספג.

 

הוא גילה שמשימה שהוטלה על מנהלו הועברה אליו. וכאשר הוא סיים לעבוד עליה מנהלו הציג את הפתרון האלגנטי הלאה, מבלי להזכיר את גיל כמי שפתר את הבעיה.

 

היה זה חץ שהכיל ארס ושפגע ישירות בבטן הרכה. עלבון שגרם לו לסערת רגשות אותה הוא לא היה יכול להרגיע במשך ימים ארוכים.

 

לא רק בצוות שלו ידעו שגיל הוא מתכנת מבריק, גם ראשי צוותים אחרים הכירו אותו כאיש בעל הבנה טכנולוגית מיוחדת. כאדם יצירתי ומוכשר. אבל לגיל לא היו כישורי יחצנות, והוא תמיד העדיף להיות מאחורי הקלעים. היה לו קשה לתפוס את עצמו, שלא לדבר על להציג  את עצמו, כמוכשר מאוד.  

 

השיחה שלנו עזרה לו לגלות את המקור – אביו היה אדם שתמיד דאג לצנן התלהבות מהצלחה. גם כאשר הצטיין בלימודיו היה מובלע בין המלים המסר –אולי הצלחת עכשיו אבל חכה, עוד מעט עלול להיות לך קשה יותר . . .

 

גיל ידע לזהות, שמה שמעכב אותו מלחשוב קדימה זה הספק שכישרונו מספיק טוב כדי להתמודד עם כל אתגר. למרות שהניסיון שלו הראה לו שתמיד הוא לומד לפתור כל בעיה, הוא חשש לפרוץ קדימה. נמנע מלהציב לעצמו מטרות ברף שהולם את יכולותיו.

 

שיחתנו עזרה לו לעכל ולהבין את העלבון שחווה. למוסס את הארס. הוא היה מוכן להכיר בכך שהמנהל שהעביר את פתרונו מבלי לתת לו קרדיט המחיש לו את ההתעלמות שלו מעצמו, את הקושי שלו לקחת בעלות ולמנף את הפוטנציאל שלו.

 

עוצמת הארס שהיתה טמונה בחץ הזה עוררה בגיל הכרה חדשה ורצון עז לשנות משהו.

 

הוא נעשה בשל ומוכן להכיר בחסימה שאותה התרגל להניח בפני עצמו. הוא נזכר במחשבות שהיו לו  על התמודדות לתפקיד של ראש צוות, והיה מוכן לראות עד כמה הרצון שלו לחשוף את עצמו להזדמנויות ואתגרים מקצועיים חדשים חזק ובוער בתוכו.

 

התבוננות בחץ עזרה לו להבין, שהוא מוכן לקום ולחולל שינוי פנימי.

 

חיצים נורים לעברנו כל הזמן, רק כאשר אנו מוכנים לשלב הבא בתהליך הצמיחה והמימוש שלנו

נכיר בהם כמאיצי שינוי.

 

אפשר גם לומר שדפוס ההימנעות של גיל, החשש שלו לצאת לעולם בראש זקוף ולומר "אני מוכשר !"  הינו סוג של מקל שאותו הוא תקע בגלגלים של עצמו. החץ מהמציאות החיצונית פגש מנגנון חסימה עצמית.

 

אפשר לומר שאנו זקוקים לזמן, לפרספקטיבה חדשה ולכלים כדי לראות מהם המוקשים, החיצים והמקלות כדי להפיק מהם ברכה. אחרת הם נהפכים למשא שהופך את החיים לקשים ומרירים.

 

מקווה שהייתי לעזר.

 

אמיר דרור

 

יועץ ארגוני ומאמן קריירה

 

www.amirdror.com

 

  

מה דעתך?    תגובות: כיתבי לנו                          מעניין? שילחי לחברה

 

שלום רב,

אני לא חושבת שיש משהו או משהי שלא עובר מצב דומה או קרוב לאלה שהוצגו בכתבה. לטעמי, זוהי מלחמת הישרדות מול מנהלים שאינם יודעים לפרגן או לנהל את הצוות שלהם לטובתם המקצועית או לטובת העובד עצמו. החברה הישראלית היא לא חברה שמפרגנת לעובדיה ולכן חוסר בטחון מצד העובד או בלבול נוצר.!

 רק אם אתה או את אדם שמוכן לקחת אחריות על עצמך ולעשות שינויים אתה או את יכולים לשרוד בשוק העבודה המסועף הזה!

 יישר כוח!

 סוז

 

____________________________________________