מדען ומדענית שולחים קורות חיים לחברת ביו-טכנולוגיה...

מאת: תמרה טראובמן

(פורסם לראשונה ב"הארץ און ליין", מפורסם כאן באישור הכותבת).

http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtTower.jhtml?itemNo=400796&nl=03_03

 

עוד ב"הדרך למעלה:

האם השיח על זכויות אדם מקדם את מאבקן של הנשים לשוויון?

עוס"ים רווחה

 

ארכיון מאמרים

  בריאות

 כל הטיפים

  סגנון חיים

  יעוץ

  כיתבי לנו

כשהיתה בתיכון, שאלו את רויטל אריאל למה לה ללמוד פיסיקה והמליצו לה שתלמד ביולוגיה במקום פיסיקה. כיום, עם סיום לימודיה בהנדסת חשמל ומחשבים, היא מעודדת קידום נערות ונשים במדע ובטכנולוגיה. האפליה נגד נשים בתחומי המדע, מתברר בדו"ח חדש של המועצה לקידום נשים במדע ובטכנולוגיה, עדיין גדולה.

 

רויטל אריאל השלימה באחרונה מסלול שנשים לא רבות הולכות בו - תואר ראשון בהנדסת חשמל ומחשבים. את לימודיה מימנה אריאל, בת 25, בעזרת מלגה של משרד המדע, המוענקת לסטודנטיות מצטיינות ומטרתה להגדיל את מספר הנשים בתחומים מדעיים וטכנולוגיים, שעדיין נתפשים "גבריים" ושיעור הנשים בהם נמוך מ-20%. מבין תלמידי התואר הראשון בהנדסת חשמל כיום רק כ-15% הן נשים. בימים אלה אריאל עובדת בחברה בתחום מערכות תקשורת ואינטרנט.

בתמורה למלגה, הסטודנטיות מתנדבות לעסוק בפעילות כלשהי לקידום נערות ונשים במדע ובטכנולוגיה. אריאל בחרה לחנוך נערה בכיתה ט' במתמטיקה ובפיסיקה. ההישג העיקרי לדידה הוא שחניכתה החליטה לבחור במגמת פיסיקה בתיכון.

"העניין מבחינתי היה להציג לה את האפשרויות שעומדות לפניה. בתיכון אומרים לבנות ש'פיסיקה זה קשה' ו'למה את צריכה את זה', אז צריך שיהיה גם מישהו שיציג את האפשרות הזאת. לפיסיקה יש תדמית גברית כזאת, אבל זה לא יותר קשה". גם את אריאל שאלו בתיכון למה לה ללמוד פיסיקה והמליצו שתלמד ביולוגיה. בסופו של דבר נאלצה לעשות השלמות לפני האוניברסיטה.

אירנה כהן-אברמוביץ, מלגאית אחרת של משרד המדע, הקימה כיתה של בנות בתיכון קוגל בחולון ולימדה אותן פיסיקה. בקיץ גם העבירה שיעורי תגבור לתלמידות שעשו בגרות במתמטיקה. כהן-אברמוביץ שמעה באותה תקופה על פרויקט מחקר שנעשה בקרב תלמידות תיכון והראה שבכיתות מעורבות לבנים ובנות במקצועות הריאליים, בנות משתתפות פחות בשיעורים.

כהן-אברמוביץ, בת 25, גמרה באחרונה תואר ראשון בהנדסת חשמל ואלקטרוניקה במכון האקדמי בחולון. גם שם נשים היו מיעוט. "מתוך כ-100 סטודנטים היינו לא יותר מ-15 בנות. נתקלתי הרבה ביחס שונה לבנים ולבנות מצד חלק מהמרצים". עם סיום לימודיה חיפשה עבודה בתחום מחקר ופיתוח בהנדסת חשמל ואלקטרוניקה. היא וחבר ללימודים שלחו קורות חיים. אליו חזרו, אליה - הפניות היו מועטות. "הנתונים שלנו די דומים: לשנינו יש ציונים טובים, עבדנו על פרויקט משותף ולשנינו אין ניסיון קודם. אבל בכל זאת, יש חברות הנרתעות מהעסקת אשה בתחום".

בכנס "נשים ומדע", שהתקיים באחרונה בשיתוף המועצה הבריטית, הוצג דו"ח של המועצה לקידום נשים במדע ובטכנולוגיה, המבהיר עד כמה חמורה האפליה נגד נשים בתחומי המדע. הדו"ח מספק בראשונה תמונה רחבה של מעמדן ומקומן של נשים במדע ובטכנולוגיה בישראל - החל בבית הספר התיכון וכלה באוניברסיטאות או בתעשייה.

בכל תחומי המדע, הן באקדמיה והן בתעשייה, נשים מופלות ומודרות בקביעות ממוקדי הכוח. האפליה מורגשת כבר בבית הספר התיכון; אף שנערות מצטיינות יותר מנערים כמעט בכל לימודי המדעים, במקצועות דוגמת אלקטרוניקה ומחשבים ופיסיקה שיעורן נע בין 12% ל-29%.

גם כסטודנטיות באוניברסיטה הן עדיין מיעוט בתחומים הנחשבים קשים. בפיסיקה, למשל, כ-36% מהסטודנטים לתואר ראשון הם נשים, ובסגל האקדמי שיעורן רק 8%. במדעי החיים המצב חמור פחות, אך בכל זאת, אף שנשים הן רוב מבין הסטודנטים (63%) הן מאיישות רק 21% מהסגל האקדמי.

"אחוז הנשים מבין חברי הסגל הבכיר בשנת 2001 בכל הדרגות ובכל התחומים היה כ-24%", כותבות מחברות הדו"ח, חגית מסר-ירון, פרופסורית להנדסת חשמל מאוניברסיטת תל אביב ויו"ר המועצה לקידום נשים, ושירלי כהנוביץ, מרכזת המועצה. למרות התדמית הנאורה של האקדמיה, עד כה לא כיהנה אף לא אשה אחת כנשיאת אוניברסיטה והיו רק שתי רקטוריות (הפרופ' עליזה שנהר בחיפה והפרופ' נילי כהן בתל אביב). בדו"ח חסרים נתונים על הקבוצה המופלית ביותר באקדמיה: נשים מזרחיות.

אמנם ניכרת מגמה של שיפור אטי בשיעור הנשים באקדמיה, נאמר בדו"ח, אך נשמרת המגמה של "דיאגרמת המספריים": ככל שעולים בסולם הדרגות, יורד שיעור הנשים בעוד ששיעור הגברים עולה בהתאמה. באוניברסיטאות קודמו בעשור האחרון יותר מ-360 חוקרים לדרגת פרופסור מן המניין. מספר הנשים שקודמו לדרגה זו הוא 78 - כ-20% בלבד. דרגת פרופסור מן המניין אינה רק עניין של כבוד והכנסה כספית גבוהה יותר, היא גם מקנה "את האפשרות להשפיע דרך החברות בסנאט האוניברסיטאות ובוועדות השונות", כותבות מחברות הדו"ח.

"קידום נשים במדע ובטכנולוגיה הוא אינטרס כלכלי ותרבותי, ולא רק חברתי", כותבות מסר-ירון וכהנוביץ. "הכלכלה דורשת כוח אדם מוכשר במדע וטכנולוגיה. פוטנציאל החוקרים יגדל אם יותר נשים יפנו לתחומים אלו; אי שילובן של נשים מוכשרות הוא הפסד כלכלי למדינה, אשר משקיעה משאבים רבים בחינוכן; מדעניות יתרמו להרחבת תחומי המדע - הן בתחומי מחקר חדשים והן באופן השונה שבו ייעשה המחקר".

ההסבר הפופולרי לשיעורן הנמוך של נשים בסגל הבכיר הוא שקידום נשים בדרגות הגבוהות כיום משקף את המצב ההיסטורי ואת המספר הקטן יחסית של סטודנטיות בעבר. עם הזמן, לפי טיעון זה, ישתנה המצב באופן טבעי.

ואולם הסברים אלו אינם מספקים, נטען בדו"ח. כבר לפני כ-30 שנה נשים היו 39% ממסיימי תואר דוקטור במדעים הביולוגיים, ובאופן עקבי, בכ-20 השנים האחרונות נשים הן כמחצית ממסיימי התואר. התירוצים המקובלים גם אינם מסבירים את "העובדה המצערת שגם במכללות האקדמיות, שהוקמו בישראל וגייסו סגל בעשור האחרון בלבד, שיעור הנשים בסגל האקדמי הבכיר היה כ-25%, שיעור קטן משמעותית יחסית למספר המועמדות הפוטנציאליות (בעלות תואר דוקטור), שהיו זמינות בתקופה זו".

אין נתונים על מצב המדעניות בחברות היי-טק וביו-טכנולוגיה. אולם מסקר מנהלות בתעשייה, שהזמינה ב-2000 התאחדות התעשיינים, עולה כי שיעור המנהלות הוא רק 17%. רינה פרידור, מייסדת ומנהלת "תוכנית החממות הטכנולוגית" של משרד התמ"ת, הציגה בכנס נתונים על מצב הנשים בחממות. התוכנית מכוונת לעזור לבני אדם להפוך רעיון טכנולוגי בראשית דרכו למוצר מסחרי ולהקים עסק חדש לצורך מסחורו. אחת ההצלחות הבולטות שיצאו מהחממות היא חברת קומפיוג'ן. בפועל, נשים כמעט אינן נהנות מהאפשרות הזאת: רק 7% מהמתקבלים לחממות הם נשים. יש 23 חממות, רק אחת מנוהלת בידי אשה.

"העמדה הרווחת, כשמדברים על שוויון בין נשים לגברים, היא העמדה הליברלית", נכתב בדו"ח, "אין אף חוק המונע מנשים לבחור במסלול אקדמי מדעי כלשהו, אין שום מניעה החלה על נשים להתקדם במשרות ולהגיע לעמדה בכירה. גישה זו מובילה למסקנה שאין צורך לפעול באופן אקטיווי לקידום שוויון, אלא רק לעמוד על המשמר ולוודא שאין חוקים מפלים. הגישה הליברלית מדברת על 'שוויון הזדמנויות' בלבד. אולם גישה זו אינה מתייחסת למציאות שבה לנשים וגברים יש אילוצים שונים. חובות המשפחה עדיין חלות בעיקר על האשה, דבר המקשה עליה לעלות במסלול הקידום.

 

"הגישה הליברלית לשוויון מתעלמת גם מההשפעה החברתית והתרבותית הפועלת על קבוצות שונות: בעוד שגברים מקבלים חיזוקים - כבר בגיל צעיר - להתקבל למסלולים ה'קשים' והאיכותיים יותר, נשים מקבלות את המסרים ההפוכים: להעדיף את המסלול ההומני ה'מעניין' על פני המסלול הריאלי הקשה".

המצב בישראל אינו שונה בהרבה ממדינות אירופה, אומרת מסר-ירון, אבל שם קצב השיפור מהיר יותר. ב-1999 החליט הפרלמנט האירופי לאמץ כמדיניות קידום נשים במדע וקבע יעד של 40% נשים בתוכניות המחקר והפיתוח. בישראל הוקמה רק ב-2000 המועצה לקידום נשים. לדברי כהנוביץ, "בשל מיעוט הנשים בעמדות בכירות, רוב הנשים שמגיעות לתפקידים בכירים מוצאות עצמן מנותקות ממעגלי המידע בשל אי השתייכותן ל'מועדון הגברים'. ההישג הגדול של המועצה הוא ביצירת ה-
network בין נשים מתחומים שונים, המאפשרת העברת אינפורמציה, שיתוף פעולה והעצמה".

נוסף על כך מונתה בכל האוניברסיטאות יועצת לנשיא לענייני קידום נשים. היועצות אוספות נתונים על מצב הנשים באוניברסיטאות שלהן ויוזמות פעולות לקידומן. ועדת המדע של הכנסת, המועצה לקידום נשים במדע, הרשות למעמד האשה, משרד המדע והאקדמיה הלאומית למדעים גם יזמו הוצאת אוגדן, המרכז שמות של מדעניות וחוקרות מובילות בתחומן. "כששואלים למה פסחו על נשים-מדעניות לתפקידים שונים התשובה היא, 'כי לא מצאנו נשים'", אומרת מסר-ירון. "המטרה של האוגדן היא להראות שיש נשים מוכשרות".

 

 

 

 

 

שילחי לחברה                                                      הגיבי על הכתבה 

 

_______________________________________________