חיית מחמד עם מבטא ישראלי?

מאת: סמדר בן נתן

מייצגת הקואליציה נגד הפורנוגרפיה

 (פורסם במוסף הארץ    7.11.03)

 

עוד:

גבר, זקוק לעזרה?

בריאות גברים ברשת

פניות לקו הסיוע

גברים במעבר תרבותי

פלייבוי והשפנפנות

טעויות שהורסות נישואין

הטרדה ותרבות האונס

"תרגיע אותה ע"י זיון"

משמורת על ילדים

ממאבק לדיאלוג

טרטורים ואובדנות בצבא

אל תדפקו לנו את המין!

גברים בתהליכי פרידה

קואליציית אירגונים נגד הפורנוגרפיה

פוליטיקה של שכול

ארכיון מאמרים

  בריאות

כל הטיפים

  סגנון חיים

 יעוץ

  כיתבי לנו

 

הציבור מתבקש ע"י יאיר חסון, זכיין "פלייבוי" בישראל, לאמץ אל חיקו את ערוץ "פלייבוי" ("מחפש נערה עם מראה אירוטי", 7.11.03). הערוץ יוצא במסע לקבלת לגיטימציה בציבוריות הישראלית, שהראיון העיתונאי ובחירת נערת פלייבוי הישראלית הן יריות הפתיחה שלו. הוא מציג עצמו כ"שידורי אירוטיקה", "תכניות אירוח וסדרות טובות שהאירוטיקה היא רק הערך המוסף שלהן", או מגזין עם מאמרים מצויינים וכמה יפהפיות חשופות חזה.

 

מייסד "פלייבוי" יו הפנר, הנערץ על חסון, עמל והצליח ליצור לעצמו את תדמית הדוד החביב והבלתי מזיק, ולשווק את המותג שלו כמיינסטרים. זה בדיוק סוד קסמו של "פלייבוי", וגם הסכנה האדירה הטמונה בו. הוא מצליח לשווק את עצמו אל ליבו של הקונצנזוס, כשעשוע לא מזיק, כמגזין לשולחן הקפה, כמאפיין של גבריות נינוחה ונהנתנית.

 

אלא שהמציאות של "פלייבוי" שונה בתכלית ממה שמשווקים לנו חסון והפנר. נשים שהצטלמו ל"פלייבוי" ושזכו לפגוש במר הפנר, סיפרו בשימועים פומביים שנערכו בארה"ב, על המציאות האיומה של עולמן בחסות "פלייבוי". מיקי גרסיה, אשר הופיעה כ"שפנפנה", ולאחר מכן התמנתה לאחראית על הופעות השפנפנות, העידה בפני ועדה של משרד המשפטים האמריקאי. היא חששה שמתן העדות יסכן את חייה ואת חיי משפחתה. כאחראית על השפנפנות, תפקידה היה לסייע ל"שפנפנות" במצוקותיהן. אלה כללו ניתוחים קוסמטיים מיותרים, ניצול מיני והטרדה מינית, התעללות נפשית וגופנית, אונס, שימוש בסמים, ניסיונות התאבדות, זנות, הריונות בלתי רצויים, הפלות, מחלות מין, ואפילו רצח וניסיון לרצח. לדבריה, נערה המגיעה ל"פלייבוי" מוחתמת על כתב ויתור, אשר בכוונה מנוסח כמכתב ולא כחוזה, שהיא אינה מבינה את משמעויותיו. לנערה נאמר כי אין לה צורך בייצוג משפטי, אולם מרגע שחתמה על הויתור, אין לה יותר כל זכויות ביחס לשימוש שייעשה בה ובחומרים בהם תצולם. גרסיה סיפרה עוד, כי באחוזת "פלייבוי", יו הפנר ואנשי צוותו עודדו נערות פלייבוי להשתמש בסמים וכפו עליהן פעילויות בי סקסואליות ואורגיות לשם סיפוק מאווייו של הפנר.

 

לינדה מרצ'יאנו, "כוכבת" סרטים פורנוגרפיים בעל כורחה, סיפרה בשימוע ציבורי שנערך בעיר מיניאפוליס בארה"ב, כי הובאה לאחוזת פלייבוי ע"י מי שהחזיק בה וע"י יו הפנר. הללו התכוונו לאלץ אותה לקיים מגע מיני עם כלב על מנת לספק את תשוקותיהם המעוותות, ואף החלו להוציא כוונה זו אל הפועל. לשמחתה, הצליחה בתחבולה להתחמק מכך.

 

ערוץ "פלייבוי" הישראלי מציע כעת לנערה שתיבחר כמגישה הישראלית לערוץ, ביקור ואירוח באחוזת פלייבוי, מעונו של יו הפנר. לאחר הדברים הללו, הביקור נשמע קצת פחות מפתה.

 

אולם נזקיו של "פלייבוי" לא מסתכמים במה שהוא עושה ל"נערותיו". "פלייבוי" מתמחה בהצגת נשים כחפצים, ככלי משחק מיניים לשימושם של גברים. נשים מופיעות בערוץ תמיד בעמדת ה"ניצפות" ( being looked at) על ידי גברים, כמי שכל ייעודן לעורר את מיניות הגבר ולספקו. נשים ב"פלייבוי" הן חפצים מיניים, 'חתיכות', 'כוסיות', אוסף של אברי מין וחלקי גוף מחוטבים.

 

לערוץ "פלייבוי" חוקים פנימיים נוקשים, האוסרים על הצגת עירום גברי מלא. רק נשים מוצגות בערוץ בכל תפארת עירומן ושדי הסיליקון שלהן. לכן, הייחוד של האשה כאובייקט מיני, מובהקת במיוחד בערוץ זה. גברים אינם מוצגים בעירום כיוון שהם אינם אובייקטים, חפצים מיניים. הם סובייקטים. גברים זוכים לכבוד, פרטיותו של גופם מכובדת, הם אדונים לעצמם, ולא כלי משחק או שעשוע.

 

מושג יסוד בעולמו של פלייבוי הוא ה"שפנפנה": האשה מיוצגת ע"י חיה שמאפייניה הם עיסוק אינטנסיבי במין וברביה. נשים אינן יצורים אנושיים שווים לגברים מפני שהן 'שפנפנות', חיות מחמד, רכות, נעימות וחסרות בינה, ללא דרישות מיותרות, רגשות מורכבים או שאיפות.  

 

"פלייבוי" המגדיר עצמו כפורנוגרפיה "רכה" מתאמץ להסוות את האלימות כלפי נשים המוצגת בו. עם זאת משדריו רצופים מסרים הנותנים לגיטימציה לאלימות מינית כלפי נשים, ואף אלימות, השפלה והתעללות ממש.  בסצינה אופיינית לערוץ, מספרת אשה על משחק מיני שהיא משחקת עם בעלה. הם מדמים כי הבעל הוא אנס הפורץ לחדרה ואונס אותה. בתחילה היא מתנגדת אולם מהר מאוד היא נהנית מכך. כאשר מגיע הבעל, כעת בתפקיד סופר-מן,  להציל את האישה ומגרש את האנס, הוא אינו מתיר את כבליה, אלא ממשיך במקום שהאנס התחיל. הכל למרבה הנאתה של האשה. המסר ברור: הפנטזיה המינית של נשים היא להיאנס. האונס מוצג כמעשה הגורם לאשה הנאה, וכך למעשה נותן לגיטימציה לפנטזיה גברית של אונס אשה.

 

בתכניות אחרות מגיע הכתב המשוטט של "פלייבוי" למועדוני סאדו-מאזו למיניהם. נשים מוצגות כשהן מועמדות למכירה פומבית, לכל המרבה במחיר, כשהן כבולות ותלויות בידיהן על מוט כחתיכת בשר באיטליז, וכשהן נרכשות הן זוחלות ככלבים אל עבר בעליהן. נשים ששופכים נוזלים רותחים על איבריהן האינטימיים, נשים המבקשות להיות מוכות ומושפלות מאחר והדבר מסב להן הנאה.

 

נערים וגברים מתבוננים בנשים העירומות בסרטי "פלייבוי", ומשתכנעים. המבט המצועף שכאילו חולם עליך, החזה והעכוז שכאילו מבקש 'תיגע בי', כל אלה מעבירים להם את המסר בדבר מה שנשים רוצות  כל הזמן: סקס, סקס, ועוד סקס.  

 

בהעדר חינוך מיני ראוי, אין לנערים, וגם לנערות, כלים להתמודד עם הצגתן של נשים כאובייקטים מיניים. הם נחשפים לפורנוגרפיה לפני שנחשפו למין, לפני שחוו מערכת יחסים. הם מאמצים מושגים מיניים מסולפים  אודות נשים ונשיות, גברים וגבריות: "אין אישה שלא נותנת יש רק גבר שלא יודע לקחת", "כשאשה אומרת 'לא' היא מתכוונת ל'כן'", "נשים אוהבות שאתה מתאכזר אליהן", "אישה כועסת היא אישה  שחסר לה זין".

 

“פלייבוי” לא רק מספק פנטזיה גברית אלא גם יוצר התנהגות מינית 'תקנית' לנערים וגברים.  נשים מתלוננות כי בני זוגן מפעילים עליהן לחץ לבצע תנוחות בהן צפו בפלייבוי.  במקרים לא מעטים, הלחץ הזה הוא אלים.

 

בחברה הישראלית ניתנה בידינו הזדמנות נדירה. בשל חדירתה האיטית של הטלויזיה הרב ערוצית, זכינו להגיע עד לסיום המאה ה- 20 ללא שידורי פורנוגרפיה בטלויזיה, וללא תעשיית פורנוגרפיה מקומית של ממש. יש לנו הזדמנות לבחון תופעות אלו בביקורתיות, כשאנו מצויידים בכל הידע שנצבר אודותיהן בעשרות השנים האחרונות. בכלל זה, על הקשר שביניהן לבין תופעת האלימות נגד נשים, הסחר בנשים, הזנות והפשע המאורגן.

 

הכנסת השתכנעה שיש לאסור על שידורי פורנוגרפיה בכבלים ובלוויין, ובכלל זה על שידורי ערוץ "פלייבוי" המציגים נשים "כחפץ זמין לשימוש מיני", כהגדרת החוק. מועצת הכבלים והלוויין עקפה אישור זה ואישרה את ערוץ "פלייבוי" לשידור, ועתירות שהוגשו כנגד אישור הערוץ, תלויות ועומדות בפני הרכב של 11 שופטי בג"צ. באחת מן העתירות עותרים 53 חברות וחברי כנסת, מכל גווני הקשת הפוליטית. ביניהם: חה"כ גילה גמליאל, מתן וילנאי, מרינה סולודקין, עזמי בשארה, ואפרים סנה. הם, וקואליציית האירגונים הפמיניסטיים והחברתיים אשר השתתפה בחקיקה ועתרה גם היא, מייצגים הסכמה חברתית רחבה בין מי שהבינו את נזקי הפורנוגרפיה.  הסכמה זו שוללת את הכנסת הסטנדרטים של "פלייבוי" ללב הקונצנזוס הישראלי, למדורת השבט, הטלויזיה.

 _____________________________

*המאמר נכתב בעזרתו של ד"ר חן נרדי יו"ר משותף    התנועה לגבריות חדשה

 

  ______________________________

בואו לדבר על זה בפורום פמיניזם ושיוויון

_______________________________________________________