הכאב כמאהב

מאת: סילביה שמיר

 

עוד גופנפש:

השפעת צפונות הנפש על יכולת הריפוי

צמד-חמד מרכזי האנרגיה

תכנית חיים בגיל המעבר

מנופאוזה

ארבע היסודות ברומנטיקה

הצ'קרות: מרכזי האנרגיה שלנו

השפעת ביטוי רגשות על מחלת הסרטן

ממוגרפיה - חבל על הזמן?

טיפול טיבעי למחלות ילדים

השפעת התערבות פסיכולוגית על הפחתת הסיכון

 

תזונה וחיי המין

השמנה - מחלת המאה

ויטמין אי וצלקות

סידן - המציל הלבן

עצמותי המתפוררות וצריכת החלב

עד העצם - על אוטיאופרוזיס

סעודות היופי

 

תשעה חודשים של טירוף חושים

הריון: אור שמחה ובריאות

עיסוי בהריון

עיסוי לאם ולילד

תזונה ומתח

יופי חיצוני מתחיל בפנים

מי מחזק אותי? ויטמין בי12

מעשנות ותזונה נכונה בגיל ההתבגרות

תרומת הטיפול הפמיניסטי

 

הכאב, כמה זמן תפס הוא בחיי וכה מעט אני מספידה אותו. האם בכלל אפשר להספיד כאב?! ולי נראה שכן, הרי הוא ליווה אותי במרבית שנותיי, האם יש בו אהוב?

תרתיי משמע !

 

כ ן , אני עונה לעצמי, ודאי! הוא היה צמוד אלי, נאמן לי, לא עזב אותי אף אם חפצתי בכך, היה בו הכח לאסוף סביבי אנשים כשאמנם רציתי והכח להדיף את הסובבים, גם זאת כשרציתי, הציק לי בלילות, לא רצה שאישן, בלעדיו, הוא זה האחד שידע להזיל ממני דמעות, אף רבות!

 

הכאב הוא זה ש"בזכותו" התאפשר לי לעשות הכרות עמוקה עם רחמיי העצמיים.

האם אין בכל אלו מתכונות המאהב?!  האהוב?

הרי כשיש לאשה אהוב מתהלכת היא בעולם בתחושת "המיוחדות" העוטפת ומלטפת אותה בכל צעד ושעל.

גם הכאב נתן לי להרגיש "מיוחדת".כן, הרגשתי שונה מכולם בגלל/"בזכות" הסבל הגדול שהוא גרם לי ללא הפסק.

 

והנה, חלפו להן מזה כחמש שנים, הכאב עזב אותי, תהליך הפרידה ממנו שהחל עוד הרבה לפני כן ועדיין לא הסתיים, וההספד...כה קצר הוא בעיניי כשכה הרבה קצר הוא מחיי!

בדיעבד, נראה לי שהוא רצה "לעזוב" אותי שנים רבות לפני שאכן עזב, אך לא התאפשר לו.

 

אני, הפחד שלי לחיות בלי הכאב לא אפשרו לו לעזוב.איך אדע לחיות בלעדיו? הפחד נגס בי בכל חלקת רגש.

הפחד שמא אפסיק לכאוב, לסבול, לא עזב אותי כל כך מהר. הפחד, כביכול האויב הגדול, היה למעשה למגן נפשי, מקום נכבד ורחב היה לו בהרארכית הרגשות שהכרתי עד אז. אותו מקום נרחב ומכובד שתפס הוא, בעצם היותו "מגן", בא על חשבון כל אותם מקומות נידחים בתוכי איתם לא רציתי ואולי לא יכולתי בכל אותן שנים ארוכות, לנהל  דו שיח.

דו שיח, מילה חביבה, דו סטרית, ועל כן כה מרתיעה!

 

כי ידעתי שברגע שאכיר את כל אותן "הפינות" בתוכי, אודה בקיומן ואתוודה בפניהן, הרי גם הן יספרו לי "מן המיטב", אותו כנראה לא הייתי מסוגלת עדיין לשמוע ויותר מכל, לקבל.

והנה עברה חלפה לה כבר שנה נוספת ובזמן שאני קוראת את הדברים אני מרגישה צורך מיידי לכתוב ולהוסיף.

היום ברור לי ששוב אני הצעדתי עצמי קדימה. אז הייתי בשלב שהייתי כבר מוכנה לקבל את כל מה שבא הכאב להגיד לי והיום יותר מזה, אני קשובה לכל תחושה גופנית, לכל כאב שמתעורר בגופי על מנת לקשר מיידית בכאן ועכשיו בין מה שאני חווה, בין מה שאני עושה,אומרת,בין מה שנעשה לי, נאמר לי ואינני חיה עם זה בשלום כי הוא סותר או אינו מסתדר עם ההרגשה שלי, האמת הפנימית שלי, עם  הנכון שלי, הטוב שלי.     

________________________

סילביה שמיר , מורה מוסמכת "בשיטת פאולה", מפתחת שיטה  " לרפוי Si” – ללמוד לשחרר כאב מתוך גלוי והתוודות למקורות ש"הולידו" הכאב והחולי, מנחה קבוצות זוגות ונישואין, מטפלת בפרחי באך, מתקשרת.

טל' 7315423 – 03 , silvia31@netvision.net.il

 

מה דעתך?    תגובות: כיתבי לנו                            מעניין? שילחי לחברה

 

 

 

_______________________________________