פרחי באך במחלקה הפסיכיאטרית

מאת:  מאשה מטיס-שריד

 

 

עוד גופנפש:

תרפיה רוחנית

אנרגיה ושיטות טיפול

שיטת פאולה

יוגה צחוק

בהיותי כלה

צמד-חמד מרכזי האנרגיה

תכנית חיים בגיל המעבר

מנופאוזה

ארבע היסודות ברומנטיקה

הצ'קרות: מרכזי האנרגיה שלנו

תזונה וחיי המין

השמנה - מחלת המאה

ויטמין אי וצלקות

סידן - המציל הלבן

עצמותי המתפוררות וצריכת החלב

עד העצם - על אוטיאופרוזיס

סעודות היופי

 

תשעה חודשים של טירוף חושים

הריון: אור שמחה ובריאות

עיסוי בהריון

עיסוי לאם ולילד

תזונה ומתח

יופי חיצוני מתחיל בפנים

מי מחזק אותי? ויטמין בי12

מעשנות ותזונה נכונה בגיל ההתבגרות

תרומת הטיפול הפמיניסטי

 

עולה חדשה בשנות הארבעים לחייה. לפני תחילת הטיפול, היא מסירה את משקפיה, ומתירה את שערה. לתדהמתי, פניה כפני נערה צעירה.

 

מאז מות אביה, היא שרויה בדכאון עמוק. מלבד הדיכאון, ותופעות לוואי של התרופות הפסיכיאטריות, היא סובלת משלל מחושים גופניים. 

 

בעיקר מפריעים לה כאבי תופת באיזור אוזן ימין. כאילו ציפור טורפנית מנקרת בתוך ראשה. היא מטופלת בדיכאון ובכאבים בעזרת לחיצות-שיאצו ומגע תומך.

 

הרופאה, אשה צעירה המתמצאת באופן כללי ברפואה סינית, מחבבת אותה: איזו אשה פתוחה, לבבית, חכמה, היא אומרת. מדברת על הכל, אם כי עדיין מסרבת לגעת בעיקר. לשאלתי לגבי דמיון מונחה היא מהרהרת ואומרת: "אין בעיה, היא מבדילה היטב בין מציאות לבין דמיון. נסי לעבוד עם דמיון מונחה."

 

האשה עומדת ומחכה לטיפול במרפסת ביתה. אנחנו נכנסות לחדר קטן. אני מתחילה למלמל משהו על דמיון מונחה, אבל משום מה עולה על דעתי משהו אחר. את יודעת, אני אומרת, לפי הרפואה הסינית, צד ימין קשור לגבר, לזכר, וצד שמאל קשור לאשה, לנקבה.

 

ומרבית הכאבים שלה מתרכזים בצד ימין. חס וחלילה, אסור לדבר על המתים, היא אומרת, איש טוב היה, זכרונו לברכה. והשיחה קולחת. על פי רצון הברזל של אביה, חיתנו אותה בגיל צעיר מאד. הילדים נולדו לה בעודה צעירה מאד. מאוחר יותר התגרשה, ועברה לגור בבית אביה. איש טוב, אבל ביקורתי מאד.

 

הציפור המנקרת בראשה ללא הרף?

אסור לדבר,  צריך לסלוח, היא אומרת, וחושקת שפתיה.

מאחורי משקפי הראייה והשיער האסוף בקפידה קפאה נערה צעירה, שנישאה בעל כורחה.

 

קפא הכעס על היכולת האינטלקטואלית הגבוהה שלא הורשתה לבוא לידי ביטוי.

קפא הצורך במילה אחת רכה.

 

ולאחר מותו, התכנסו הצער והכעס ובזבוז החיים והיו לדכאון אחד עמוק.

מה היה, אני שואלת בזהירות, אם הנכד שלך היה פוצע אותך, חס וחלילה, בלי כוונה בסכין? היית סולחת לו?

 

חס וחלילה, פניה מוארים, ודאי הייתי סולחת לו. וגם נותנת נשיקה, שלא יפחד.

והפצע, אני שואלת, הפצע שעשה לך, מה את אומרת, צריך לטפל בפצע?

צריך, צריך, בפצע צריך לטפל.

 

הטיפול נגמר. אנחנו יוצאות מן החדר לסלון, מטלפנות, מחכות שהרופאה תתפנה. "הלו דוקטור" היא אומרת "מתי יש לך זמן?  אני רוצה לדבר איתך."

 

לאחר זמן מה, הרופאה מקטינה את מינון התרופות. האשה מתכוננת לחיות חיים מלאים. פעמיים-שלוש בשבוע היא עושה לעצמה עיסוי ברגליים, מהברך ומטה, עד הכפות. בכל לילה, לפני השינה, עיסוי לעורף, מהכתפיים לכיוון הראש. בכל פעם שתוקף אותה כאב, היא מחככת את כפות ידיה זו בזו כעשרים פעם, בודקת אם נוצרת ביניהן תחושת עקצוץ חמימה, ומניחה אותן על המקום הכואב, אצבעות צמודות זו לזו, עד שהחמימות מתפוגגת.

 

איש צעיר, בשנות העשרים לחייו. עובד בחברה עתירת-ידע. נאה, מטופח, לבוש יפה. אדם סגור. סובל מהתקפי חרדה, הנמשכים לעיתים יומיים ברציפות. בשעת התקף הוא אינו מסוגל לצאת מן הבית. מקבל מינון נמוך של תרופה פסיכיאטרית.

 

הוא גר עם חברתו  בדירה שכורה יפהפיה. בחורה צעירה, תאבת חיים, חולקת את חייה  עם אדם שאינו מספק את רצונה לצאת ולבלות. מפעם לפעם, כשהיא מבטאת את כעסה,   הוא מתכנס בתוך עצמו, ושותק.

היא זו שפונה ויוצרת את הקשר הראשוני.

הוא מסכים לנסות "רפואה טבעית". אינו רוצה לאבד את אותה. אינו רוצה לאבד את מקום עבודתו.    

 

הפסיכיאטרית שלו מוכנה לשתף פעולה. היא שומעת ממנו על הטיפולים שהוא מקבל, ומוסרת רעיונות דרכו. היא מקטינה עוד ועוד את מינון התרופה, עד לאפס, וממליצה לו על שימוש זמני בשורש הוולריאן.

 

על סימפטומים של חרדה ודפיקות לב מהירות (הערה: בדיקת רופא שללה בעייה בלב) הוא מתגבר באמצעות שיאצו ותרגילי נשימה. תרגילי נשימה הוא מבצע מדי יום ביומו, כטיפול מונע. תרגיל נשימה הוא מבצע גם בשעה שהוא חש את החרדה מתחילה להיבנות בתוכו. בנוסף לעבודה עם מטפל, הוא מבצע לחיצות שיאצו פעמיים-שלוש בשבוע, גם כן כטיפול מונע, ואת אותן לחיצות - בשעה שמתחיל ההתקף. סדר העשייה בזמן התקף הוא: תחילה שיאצו, אחר כך תרגיל נשימה. סגנון עבודתו מאפשר לו לפרוש למספר דקות של טיפול עצמי בכל פעם שיש צורך בכך.         

 

הוא נזכר שפעילות גופנית שיפרה מאד את מצב רוחו. הוא חוזר למכון כושר, וחברתו מצטרפת אליו בשמחה רבה. זוג צעיר ויפה. את שורש הבעייה חופרים יחד באמצעות סיפורים, משלים, ושתיקות. את התקווה לעתיד מחזקים באמצעות דמיון מונחה ואמירות חיוביות.

עוצמתם של התקפי החרדה פוחתת. משך כל התקף מתקצר מאד.

ערב אחד מגיעה שיחת טלפון מחברתו: התקף חריף וממושך. אינו רוצה לראות איש. אינו רוצה לשוחח עם איש.

 

למחרת אני מטלפנת בזהירות רבה: מה נשמע? הוא נשמע מצויין: הכל בסדר! בפגישה הבאה הוא מספר על ההתקף האחרון,  ומציין שיום למחרת קם בתחושה, שסוף-סוף החלים,  והשליטה בחייו חזרה אליו. הוא זורם עם החיים. כאשר יבוא התקף - יטפל בו. שוב אינו ממתין בחרדה להתקף החרדה הבא. (הערה: בשני המקרים המתוארים לעיל שונו פרטים מזהים.)

 

ניתן לסייע לתהליכי החלמה בעזרת שיאצו (לחיצות ועיסוי על פי עקרונות הרפואה הסינית), מגע תומך (העברת אנרגיה), תנועה קלה (בעיקר שחרור מפרקים באמצעות תנועת קשת), האתא-יוגה (תנוחה ותנועה), ושימוש בדמיון.

כמעט לגבי כל הדרכים הנזכרות לעיל יכול המעוניין בכך למצוא מידע בשפע. ברצוני להרחיב מעט בנושא השימוש בדמיון.

 

הפעלת הדמיון ניתנת להיעשות, על פי הנסיבות, באמצעות סיפורים קיימים (ביבליותרפיה), או על ידי יצירת סיפור אישי, כתוב בפועל או מתוסרט בדמיון. המטרה היא להגיע לאותם רבדים באדם אשר נענים לקסמו של סיפור, להמחשה מלאה או חלקית, מציאותית או דמיונית, של פעולות אשר מתקנות שברים וקרעים.

 

הסיפור האהוב עלי ביותר הוא סיפורה של אשה, אם חד-הורית, אשר נאבקה לפרנס את עצמה ואת בנה בעבודתה במפעל מזון. יום אחד הגיע למפעל בוס חדש, שרצה לגרום לה להתפטר "מרצונה", לכן השפיל אותה ומירר את חייה בשיטות מגוונות. בסדנה לשימוש בדמיון דמיינה אותו דחוס לכדור, והיא בועטת בו בעיטה חזקה מאד, מדוייקת להפליא.

 

כמובן, חשוב מאד להפריד בין האנרכיה המוחלטת המותרת בדמיון, מחשבה ורצון, לבין החובה לשמור על החוק בעולם המציאותי. האשה הזו ידעה היטב, שלעולם לא תבעט באמת במנוול ההוא, אבל למשך עשרים דקות של הרפיית הגוף ושימוש בדמיון, היא היתה זו ששלטה במצב, החזירה לו מנה אחת אפיים, ופרקה את תחושות העלבון, התסכול, וחוסר האונים הקיצוני של אדם הנאלץ להחזיק במקום עבודתו כמעט בכל מחיר.

 

תחושות קשות אלה, אם הן נמשכות זמן רב מדי ללא טיפול ותיקון, עלולות לחבל במערכת החיסונית. ענף הפסיכו-נאורו-אימונולוגיה עוסק בקשר הקיים בין רגשות לבין רגישות למחלות. נמדדה התחזקות המערכת החיסונית בשעת חוייה שנתפסה חיובית ונעימה, ולעומת זאת - היחלשות המערכת בשעת חוייה שנתפסה שלילית ו"מלחיצה". כדאי מאד לקרוא בנושא זה בספריהם של נורמן קזינס וברני סיגל (יש תרגומים לעברית).  ככל שאדם חשוף יותר לאווירה פנימית וחיצונית חיובית ותומכת, כך יש סיכוי רב יותר שהמערכת החיסונית תנטרל ביעילות רבה יותר חיידקים, נגיפים, וגורמי מחלה אחרים.

 

כדי להמחיש בפשטות את כוחו של הדמיון: סרט עצוב, דמיוני ככל שיהיה (אפילו סרט מצוייר כמו "במבי") גורם לנו לחוש עצב, ואפילו להזיל דמעות. סרט עשוי לעורר שמחה, ולגרום פרצי צחוק. דמעות וצחוק הם גופניים בהחלט. הסרט השפיע על רגשותינו וגופנו, אפילו כאשר ידענו בוודאות שמדובר ביצירה פרי דמיונו של אדם אחר.

יותר ויותר אנשים מבינים כיום, שאין להפריד בין גוף-נפש-רוח. מבוכה (רגש) עשויה לגרום להסמקה (זרימה מוגברת של דם לעור הפנים). פחד (רגש) עלול לגרום לרעידה (פעילות מוגברת של שרירים).

 

לא מעט אנשים מגיעים למצב של התקפי דיכאון וחרדה חוזרים ונשנים. חלק מהם ממשיכים לתפקד בבית ובעבודה, אחרים עוצרים את שטף החיים ומתכנסים פנימה. חלק מהם משתמשים בתרופות פסיכיאטריות, אחרים עומדים בפני החלטה לקחת תרופות כאלה. חלק מהם הולכים לייעוץ נפשי, אחרים חוששים מכך, או תופסים ייעוץ פסיכולוגי כחסר-טעם ובלתי-יעיל. שלא לדבר על עלות גבוהה להחריד של יעוץ פסיכולוגי זמין.

הדברים שאכתוב להלן מבוססים אך ורק על נסיוני האישי, ידיעותי והשקפת עולמי.

 

שיתוף פעולה בין רפואת הנפש הקונבנציונלית (פסיכולוגים, פסיכיאטרים) לבין רפואה אלטרנטיבית מניב תוצאות יפות. ייעוץ פסיכולוגי לעיתים קרובות מסייע לאדם להיות פתוח יותר לרעיון של רפואה אלטרנטיבית. ואילו רפואה אלטרנטיבית פעמים רבות מסייעת לאדם להתחבר ליכולתו ורצונו לחשוף ולרפא את פצעי הנפש בעזרתו של פסיכולוג.

 

האם מספיק שימוש ברפואה אלטרנטיבית כדי להתמודד בהצלחה עם בעיות נפשיות? במקרים מסוימים, כן; תלוי באופי הבעיה, תלוי בעוצמתה, וכן בגורמים נוספים. 

 

במקרים אחרים, נחוץ שימוש בתרופות פסיכיאטריות כדי להדמים מחשבות אבדניות, כדי לאפשר המשך תפקוד. המשך תפקוד זה גורם, בין היתר, לכך, שהאדם הנוטל אותן יהיה מסוגל להתמיד בטיפול אלטרנטיבי, כולל, במקרה הצורך, טיפול עצמי לפי הצעותיו של המטפל.

 

כיצד נוצר מאגר המידע שיש לנו לגבי עצמנו? במידה רבה, באותה דרך שלמדנו שבירת ישראל היא ירושליים; להפעיל טלוויזיה; לנהוג. רכשנו ידע, תיאורטי או שימושי, וחזרנו עליו במידת הצורך. וכבר אמרו חז"ל "אין דומה שונה פרקו מאה פעמים לשונה מאה ואחת". למדנו על עצמנו ממה שאמרו ההורים, החברה, המורים, האופנה הרווחת.

 

אם היה לנו מזל גדול, נולדנו במשפחה שקבלה אותנו כמו שאנחנו, עם מינימום ביקורת ושאיפה ללוש אותנו מחדש. אם היה לנו קצת פחות מזל, נולדנו למשפחה עם חוש ביקורת מפותח, ותיעוב, נסתר או גלוי, כלפי האופי שלנו. ובכל מקרה, תמיד שפר יותר מזלו של אדם שנולד עם מטען נאה של בטחון עצמי. כי, כידוע, אנחנו תוצר של אופי מולד ונסיבות חיים. ולעיתים, נסיבות החיים תכנתו אותנו לחשוב רעות על עצמנו.  

 

מה עושים עם תכנות שלילי מזיק? תחילה, יש לזהותו.  הערכה עצמית נמוכה עד שלילית, תפקוד בלתי-מספק, אי-שקט בלתי-פוסק - כל אלה הם מסימניו של תכנות כזה.

 

אחר כך, הולכים לפסיכולוג. הפסיכולוג נותן תמיכה ולגיטימציה למה שלא קיבל קודם לכן תמיכה ולגיטימציה, אף שראוי היה שיקבל מעצם היוולדו.         

 

העבודה עם הפסיכולוג, או הפסיכיאטר, עשויה להיות כל מה שנזדקק לו. לפעמים, צריך יותר מזה. אפשר ללכת לייעוץ רוחני. אפשר לשלב פרחי באך או מדיטציה. לפעמים זרעי התובנה והשינוי שנזרעו במהלך טיפול מסויים באים לידי ביטוי במהלך, ואולי בהשפעת, טיפול אחר.

 

לואיז היי מציעה בכתביה (רבים מהם תורגמו לעברית) חזרה על אמירות חיוביות. זהו, למעשה, תכנות מחדש של המידע שיש לנו לגבי עצמנו. לואיז היי אינה היחידה העוסקת בשיטה זו, אך, לטעמי, היא הבהירה והמרגשת מכולם. לדוגמא, האמירה הנפוצה ביותר, אשר מומלץ לחזור עליה כעשרים פעם ביום (עדיף לפני השינה): "מיום ליום, בכל יום, אני משתפרת יותר ויןתר בכל מובן שהוא."

 

הסתירה  בין התכנות החדש לבין התכנות הישן, המושרש היטב, עלולה להכשיל את התכנות-מחדש, או להפחית מאד מעצמתו. לכן, לדעתי, תכנות-מחדש הרבה יותר יעיל לאחר שמטפל טוב סייע לנו להטיל ספק בתכנות הישן, ובכך לערער את אחיזתו וכוחו.

 

לצורך המשך הדיון, עלי להבהיר מספר מושגים.

יש הקוראים לה "רפואה טבעית". אבל מה טבעי בויטמינים הנוצרים במעבדות? במחטים המוחדרות לעור?

יש הקוראים לה "רפואה חלופית". האם שמנים ארומטיים יכולים להציל אדם שנפצע אנושות בתאונת דרכים? האם יכול עיסוי כלשהו לתקן מפרק שנפגע כליל? איזו שיטה "חלופית" יעילה במצבי חירום שכאלה?

 

יש הקוראים לה "רפואה משלימה". לדעתי, הרפואה הקונבנציונלית היא-היא הרפואה המשלימה האמיתית. שיטות אלטרנטיביות הן בעיני הרפואה הבסיסית, היומיומית, ואילו הרפואה הקונבנציונלית מחוללת נפלאות כרפואת חירום, טיפול בזיהומים חריפים, החלפת מפרקים שנפגעו ללא תקנה, וכל מצב הדורש שימוש בטכנולוגיה מתקדמת.

 

הפערים והניכור בין רפואה אלטרנטיבית לבין רפואה קונבנציונלית מצטמצמים במהירות. מוסדות רפואיים ותיקים ומכובדים מספקים גם שירותי רפואה אלטרנטיבית, ואף בודקים אופציות שונות לטיפול בבעיות נפש והפרעות שונות: פרחי באך להפרעות ריכוז ולמידה; הדמיית שיעור שיאצו במחלקה פסיכיאטרית במטרה ליצור זרימה של נתינה וקבלה (כאשר המשתתף בשיעור משמש פעם כמטפל ופעם כמטופל); בעלי חיים לסיוע בטיפול נפגעי הלם קרב, קשישים מדוכדכים וילדים פגועים.

המצב הטוב ביותר הוא הרפואה השלמה, העושה שימוש במגוון שיטות אבחון וטיפול במטרה להגיע לתוצאות הטובות ביותר עבור האדם השרוי במצוקה, ומבקש מזור לגופו או לנפשו. לדוגמה, אותו פסיכולוג קליני (ויש כזה) המשלב בעבודתו שימוש בעשבי מרפא ודיקור סיני.

 

במאמר זה אני משתמשת במונח "רפואה אלטרנטיבית" במובן של "עוד אפשרות אחת לפחות". היתרון המובהק ביותר (וגם יתרון זה נשחק ככל שמתפתחת הפסיכו-נאורו- אימונולוגיה) של הרפואה האלטרנטיבית , הוא ראיית האדם כשלם הנטוע בסביבה מסוימת, מושפע ממנה ומשפיע עליה. זוהי ראייה אופטימית מאד, המטילה על האדם אחריות רבה לצורת חייו ותכניהם. אני רוצה להדגיש את האפשרות לקחת אחריות ושליטה על בריאות הגוף והנפש, באמצעות שינוי גישה וטיפול עצמי.

 

מילה למטפלים: חשיבות עליונה יש בעיני לכבוד כלפי האדם אשר בו מטפלים. יש להקשיב לצרכיו, כגון משטח הטיפול הרצוי, טמפרטורת החדר, מוסיקה וקטורת, ותנוחת טיפול. להקפיד שלא לגעת באיברים אינטימיים ובסביבתם הקרובה. אף אין כל צורך בכך; לכל נקודה באיזורים אלה אפשר למצוא בספרות המקצועית נקודות חליפיות, יעילות לפחות באותה מידה.

 

גישה זו נחוצה במיוחד כאשר מטפלים באדם שנפגע בנפשו. כך נוצר אמון במטפל, ואפשר להניח לו לגעת בפצעים החבויים ולטפל בהם.

בראש ובראשונה, חשוב שמטפל יקשיב. וכאשר מטפל מדבר,  חשובה מאד לשון הדיבור. יש להמנע בכל תוקף מאירוניה וסרקאזם. לפנינו עומד אדם במצוקה. אסור לשכוח זאת. אסור להוסיף למצוקתו.

 

כאשר מטפל משתמש באינטואיציות, עליו לשאול את המטופל אם הוא מעוניין לשמוע את

האינפורמציה הנקלטת באופן אינטואיטיבי. בכל מקרה יש לאמר למטופל, שאין מדובר בתורה מסיני. התובנות של המטפל, גם אם חלקן מדוייק להדהים, עלולות להיות שגויות בחלקן האחר.

 

חשוב לציין באוזני המטופל, שגם באופן אינטואיטיבי מטפלים אינם גונבים אינפורמציה. מידע מגיע אינטואיטיבית למטפל רק כאשר המטופל עצמו ערוך, מוכן ובשל לחשוף מידע זה ולהתמודד עמו. 

 

על המטפל לשמוח כאשר מטופל חולק על דעתו. המחלוקת מעידה על כך שהוא שומר על גבולותיו ועל זכותו לדעה משלו. והרי זו שאיפת הטיפול: לסייע לאדם להיות בריא במלוא מובן המילה. ועצמאות מחשבתית ורגשית היא חלק חשוב מבריאות הנפש.

 

כמובן, יש אנשים חשדנים ווכחנים באופן קיצוני. כמטפלים, לא נותר אלא לגייס סבלנות ולפתח כושר הכלה. גם הזמן המתאים לשים גבולות יגיע.

 

חשוב להרגיש ולדבר עם מטופל בגובה העיניים. המטפל איננו מושלם, איננו כל יודע, איננו כל יכול. ומעל הכל, אל למטפל להתיימר להיות אף אחד מאלה. מותר ורצוי לספר למטופל על שגיאות שלנו בשיקול ותפקוד; על הטיפול הפסיכולוגי שנזקקנו לו. ולהדגיש, שלמרות כל אלה, הנה אנחנו שלמים ובריאים, וממשיכים הלאה בחיינו.

 

הטיפול הוא עבודה משותפת. המטפל מביא אליו  את מעט הידע והניסיון שצבר, ואת רצונו ותקוותו לסייע לתהליך המופלא של החלמה. המטופל מביא את תקוותיו, רצונותיו, ומידת הנכונות להחלים. כאשר נוצר ניצוץ בין כל אלה - זוהי תחילתה של ידידות מופלאה בין שניים ההולכים יחדיו במסע הריפוי.

 

אני רוצה להמליץ על כתביהם (יש גם בעברית) של שני פסיכותרפיסטים שיצאו מתוך הממסד של רפואת הנפש: רונלד לאינג וג'פרי מאסון. שניים שלא קהו רגשותיהם ולא גבה לבבם, ובקשו לשמוע את הנזקק לשירותיהם ושירות עמיתיהם מתוך כבוד, אמון, ושמירה על זכויותיו.

  

מה דעתך?    תגובות: כיתבי אלינו                          מעניין? שילחי לחברה

 
למאשה מטיס שריד..
 
כתבתך ממצאת ומהימנה ביותר בעיני.
אכן כך צריך להתנהל טיפול טוב ואיכותי ביננו המטפלים ההוליסטים לבין מטופליהם באשר הם.
הזדהותי נובעת מעצם העובדה שזוהי דרכי עם מטופלי ובכלל עם אנשים.
כן,זה הנכון!! כך זה צריך להיות והלואי ומטפלים רבים כולל הרופאים שביננו ישכילו שאין דרך אחרת להבריא אדם ממחלתו.
 
יישר כוח, אילנה

_______________________________________