חיי אישה (קטעים מספר שלא נכתב)
1. הבתולין כמשל

2. דומיניק
3. רגל על רגל
4. האחיות שוסטר 
5. פטריארכיה חד מינית
6. סבסטיאן
7. ישראל ישראלי
8. הלפיתה
9. ליליה בדיכאון
10. לביאה
11. דיאלוג
12. רקוויאם לאבא שלי

13. טיפות של אהבה

14. נולדתי הרבה פעמים: יש לי ADD

15. תגובות על ADHD

                                                                 מאת: חנה בית הלחמי

 

הבתולין - כמשל
ביום שיאבדו בתולי - כך חשבתי -לא אוכל להתלבש יותר, לעולם. שיא החשיפה, שיא האינטימיות, אין 

משם דרך חזרה... 
כשסוף סוף אבדו לי בתולי  קמתי, נשמתי עמוק, התגברתי על הכאב החד 
בשיפולי הבטן, התלבשתי ונסעתי בטרמפים הביתה. 

החברות שלי שנסעו בכיוון ההפוך ופגשו אותי בדרך, הבינו מייד מה קרה. 
דידיתי, מחויכת. כבר אז לא הייתי מסוגלת להביא את עצמי להודות בכאב 
שבאכזבה. הפכתי את זה לבדיחה וההליכה המוזרה שלי מהטרמפיאדה 
הביתה תישאר עד עולם בדיחה אישית שלנו, הבנות, במפגשים ההולכים 
ומתמעטים בינינו .

גרנו אז בקומונה. הייתי בת 17 והבתולים העיקו עלי. הם היו בעיני 
המחסום ביני לבין השליטה המלאה שלי על גופי. אבדן הבתולים הוא 
חוויה עצמאית, כולה שלי. תכננתי אותה כמו מבצע צבאי, לפרטי  פרטיה.  
שיכורה מהדימוי העצמאי החופשי שבניתי לי, לא ממש הבנתי אז שאבדן 
הבתולים הוא השער האישי שלי לחוסר עצמאות, לתלות, להעדר שליטה. 
נכנסתי לעולם המבוגרים בתור ילדה מנותקת וחייתי בו כילדה מנותקת, 
מופעלת ע"י כוחות שאפילו לא שיערתי שקיימים.

הרבה שנים עברו מאז ואת החוויה הראשונית הזו של הפער שבין החלום 
למציאות, אני כבר כמעט ולא יכולה לשחזר. הזיכרון מודחק רחוק מיכולת 
הנגיעה שלי.

המחשבות על הפער העכור והנעלם ההוא עוברות בי דווקא בפריז. פריז 
שלי. גם אמסטרדם שלי, בעצם. אבל אני אשה פרגמטית: כשנמצאת בפריז, 
עדיף לי לדבר על פריז. אשה בת 41 במלון קטן בפריז, על המיטה הלא נוחה 
במיוחד שהרבה צרפתים וצרפתיות ותיירים ותיירות השקיעו בה את 
ריחותיהם הלא טובים במיוחד. ובכל זאת יש בה אשלייה של נקיון. עוד 
פער, מיני רבים, בין האמת למראית העין.

אני מנסה להיזכר איך הוא נראה, האיש שהבאתי אל חיי על מנת לשפד
 את גופי מעליו ולהיפטר מהעול של אותו נקיון שלא הגיע לי - הבתולין. 
קראו לו יוסי, או אבי, או שם דומה. הוא היה צייר. סטודנט בבצלאל. שיער 
די בהיר, נטייה לקרחת. גוף רזה. לא היתה לי הבנה גדולה במבני גוף 
גבריים אז, לא היו לי לכן העדפות. אולי קצת שעיר מדי לטעמי, אבל שיער 
גוף בהיר, מהסוג שניכרת בו פחות שעירותו.

אני משערת שהמגע עם נערה צעירה ורכה, הדוקת איברים ומשתוקקת, 
עשה לו טוב. אני זוכרת שפעם הוא בא לבקר אותי בקומונה שגרתי בה, 
ונשרף לו התרמיל מתנור הנפט המתנשף שלנו. השאלתי לו את התרמילון 
הסגול עם החתימות של כל מי שעברו דרך חיי בשנים האחרונות. 24 שנים 
אני ממתינה שהתרמיל היקר שלי יחזור. כמו הבתולין וכאב אובדנם, אפילו 
לא נתתי לעצמי את הזכות להתאבל עליו. לא על יוסי-אבי, אלא על 
התרמיל. כי אין פרידות בחיי, רק התנתקויות. אפילו מהתרמיל הסגול 
ומכל החפצים שאבדו לי בשנים שלאחר מכן .

 


חנה בית הלחמי
 

עוד:

 החיים בגובה מטר שלושים

אפשר היה לראות הכל

 אימהות ואמנות - עליזה אורבך

זהות מיגדר ויצירה

האישה שאהבה יותר מדי

ורושקה - האלילה הבלתי נראית

 

 

_______________
. הפרק הבא: דומיניק; ועל האוננות
 

 

_____________________________________________