הפרלמנט שלנו: מאמרי מערכת מאת הגולשות

כאן יתפרסמו מאמרים מפרי העט של הגולשות - יש לך דעה? הביעי אותה!

 

יחסי אנוש? זה פשוט כאב ראש?!

מאת: עדנה כהן קדוש

21.10.2007

 

עוד כתבות ב"פרלמנט שלנו"

 

 ארכיון המאמרים

  פורומים

  יעוץ

 טיפים

 הבריאות שלך

 

עוד על צרכנות

"בית הנבחרות" עיתון פוליטי

 על המאבק של החד-הוריות

תרומת הטיפול הפמיניסטי

 

בסך הכול רציתי לכתוב על כמה ספרים שמאד נגעו לליבי, והותירו בו רושם עז. באחד הספרים היה שילוב מעורר התפעלות של כל מה שהינו חלק בלתי נפרד ממי שאני. (ולא אפרט כדי לא לרמוז חלילה במי מדובר...) זמן רב חיפשתי את כתובת המייל של הסופרת המכובדת והמפורסמת,  ולבסוף מצאתי. ישבתי וכתבתי מכתב קצר ומלא מחמאות. לא בעברית כתבתי. גם לא ממש באנגלית (ודי לרמזים!) אולם עוד לא הספקתי ללחוץ על מקש ה"שלח",  וכבר נשלחה אליי בחזרה התשובה הטכנית והלאקונית (ולצערי גם המאוד מוכרת)- "לרוב אינני משיבה למיילים. במקרים דחופים נא לפנות לעוזרת האישית שלי... להזמנת הרצאות וראיונות נא לפנות ל..."

"הביאה אותה בתשובה סנובית..." סיפרתי לבעלי.

 

אז רק שלושה דברים רציתי להגיד:

 

האחד- נכון. רצונו של אדם כבודו. אינני צריכה לשפוט איש. לעולם לא להוכיח. לא להתלונן. לא להאשים. להבין את האחר. לא לבקר אותו. לקבל את האחר. לא לשנות אותו. זכותו של אדם לנהוג כרצונו, ואיש אינו חייב לי דבר. בשום אופן לא להיעלב ולא להיפגע. לא משהו מאכזב קרה, אלא משהו מחזק מאד קרה. לא קרה משהו רע, אל משהו טוב מאד קרה! לא משהו מייאש ומכאיב ארע, אלא משהו מלמד ומחכים ביותר התרחש! כלומר: אפילו קיבלת מתנה! כן, מתנה יקרת ערך!

הדבר השני שרציתי להגיד- אני, הילדה הקטנה, ה"סופרת" הקטנה, האזרחית הקטנה, שהייתי רק סמלת קטנה בצבא, עובדת קטנה במקום העבודה, אני- שלא הוספתי לאיש לא לרזומה שלו, לא למשכורת המכובדת שלו, לא לתנאי הפנסיה שלו, לא למעמד היוקרתי שלו, לא למשפחה ולילדים שלו, לא לקריירה הפוליטית או האמנותית שלו  ולא לדרגות הצבאיות שלו- אני שרק טרחתי, חיפשתי, כתבתי, שאלתי, התעניינתי, הקדשתי מזמני, אולי גם עמדתי בתור לקנות בול, אולי באתי ודפקתי על הדלת, אולי הבעתי מצוקה? אולי פניתי לעזרה?- האם לא הייתי ראויה למענה?

 

האם אין משהו בסיסי מאד מעורער וקלוקל ביחסי האנוש של בני האנוש???

 

ראש ממשלתנו האהוב והמנוח, מנחם בגין, זכרו לברכה, כי אולי לאנשים של פעם היו גם נימוסים ורגישות ולב של פעם, אמר: "כאשר אדם פונה אליך או כותב לך מכתב, מחובתך להשיב לו בתשומת לב רבה. כאשר אדם כותב לך, הוא כמו מושיט את ידו אלייך, ואם אינך עונה לו, כאילו דחית את הושטת היד שלו".

 

הדבר האחרון שרציתי להגיד הוא- כן, ישנו רק כוכב אחד. ישנו רק מלך אחד. רק נשיא אחד. ישנו רק שליט אחד. ישנו רק יוצר מדהים אחד. רק סלבריטאי מפורסם אחד. רק מנהל ומנכ"ל ורמטכ"ל אחד ויחיד. והוא יושב שמה. למעלה, למעלה. גבוה, גבוה. הרבה, הרבה יותר גבוה ממני וממך. שמו אלוהים! ודווקא אצלו אין סנוביות, התנשאות ודאווינים. הוא ברא כל אחד. הוא מאזין לכל אחד. הוא מקבל כל אחד. אלא שנדמה כי כמה מיצורי הבשר והדם גוזלים לא פעם, ובזחיחות גדולה, את תפקידו...

 

עדנה כהן קדוש, ילידת טהרן 73', מחברת הספר "הדיבר החמישי", ועונה לכולם...

 

 

מתנגדת? מסכימה? יש לך דעה משלך?

הגיבי על הכתבה. הכתבות המתאימות ביותר יתפרסמו באתר.

 

 

 

________________________________________