ריפוי המחלה החברתית באמצעות העצמת הכוח הנשי

מאת: אירית רושין, יו"ר "עמותת אדם שלם"  להצלת כדור הארץ והחיים עליו

 

 

עוד מאת אירית רושין:

מהפיכה במיטה

נשים בשינוי

נשים מתבוננות בעצמן

מקדש מעט

 

ועוד:

המסע המקודש לעצמי

הארה

קלפי הטארות

פניני השראה

תרומת הטיפול הפמיניסטי

חתולה על גג פח לוהט

פרפרים

כבוד עצמי

 

רקע

א. 

כל אדם מפוכח המתבונן היום במצב העולם, אינו יכול להתעלם מן העובדה כי

החברה האנושית בכללותה מצויה במצב של אי שלום - אם זה בין דתות, בין

לאומים, בין מדינות, בין קבוצות אתניות ועוד. אי השלום בעולם פוגע בדרך

זו או אחרת בכל אדם, גם אם אינו חי את חייו באזור בו מתרחשת מלחמה בפועל.

 

כל אחד מאתנו נפגע ממצב אי השלום העולמי, אך באותה מידה, כל אחד מאתנו

גם גורם ליצירתו.

 

ההסטוריה האנושית רוויית מלחמות, ולכל מלחמה עילתה שלה. אך הסיבה האמיתית והשורשית למלחמות האינסופיות בין בני האדם, על פי תפישתי, נעוצה בחוסר איזון בסיסי המצוי בתשתית החברה האנושית. מאחר והחברה האנושית מורכבת מפרטים, הרי שמקורותיו של חוסר האיזון הכללי, מצויים בחוסר איזונם של בני האדם כפרטים בודדים.

 ב.

היקום כולו פועל על פי חוקי אב בסיסיים. חוקים אלו יוצרים איזון עדין המאפשר את קיומו של היקום ובכללו כדור הארץ, וחלים גם על כל פרט הקיים על כדור הארץ, ובכללם כל אדם. 

 

חוק היסוד עליו מושתת המערך היקומי הינו, שקיומו של דבר תלוי בזרימה האנרגטית בין זוגות של כוחות מנוגדים הפועלים עליו באותה עת. (לדוגמה, הכוחות הצינטריפוגאלי והצנטריפטאלי, החלקיקים החיוביים והשליליים המרכיבים את המולקולות וכדומה).

זוג של כוחות מנוגדים שווי ערך, יוצר זרימה אנרגטית המאפשרת יציבות. זוג כוחות מנוגדים שאינם שווי ערך, יוצר חוסר יציבות. 

ג.

המין האנושי, כמו מרבית המינים על כדור הארץ, נולד וקיים בזכות שני הכוחות המנוגדים הבסיסיים היוצרים אותו - הכוח הזכרי והכוח הנקבי.

 

כל אדם בין אם הוא אשה, ובין אם הוא גבר, בא לעולם מכוח אחדותם של הביצית הנקבית, והזרע הזכרי, והוא חי בזכות זרימת האנרגיה בין זוג האנרגיות המנוגדות הללו, המצויות בו.

 

על פי תפישתה של הרפואה הסינית עתיקת היומין, רמת חיותו של האדם, ובריאותו, מקורן בזרימה בין הזכרי והנקבי (היין והיאנג) שבתוכו: 

 

ככל שעוצמתן של אנרגיית הזכר ושל אנרגיית הנקבה מתקרבות יותר לביטויין המלא ולשוויון ערך ביניהן, כך חי האדם ביתר שקט גופני, נפשי ורוחני. במידה שביטויו של כוח אחד גובר יתר על המידה, וביטויו של הכוח המנוגד לו, מצטמצם, האדם נמצא באי שלום פנימי, כלומר בחוסר איזון היוצר מחלה. (הרחבה של הרעיון ניתן לקרוא בספרי "שמאל ימין ומה שביניהם").

 

על פי התפישה הנ"ל, מחלה, על כל צורותיה, תמיד נובעת מאי שוויון בביטוי אנרגיות הזכרי והנקבי בחייו של האדם - גם אם עילתה או גורמיה הינם תורשה, וירוסים, הרעלה, התפרצות תאים סרטניים וכדומה כי חוסנו הפיזי (יעילות המערכת החיסונית) וחוסנו הנפשי של האדם הינם תמיד שיקוף של איזון הכוחות הנ"ל בתוכו. (הרפואה המערבית בת ימינו אינה מכירה בכוחות אלו ואינה רואה את האדם כמכלול, לגביה לכל מחלה גורם ספציפי ידוע או שאינו ידוע).

ד.

בספרי "שמאל ימין ומה שביניהם" החוקר את הקשר שבין מצבי גוף, התודעה, ומערכות יחסים אנושיות, הראיתי, כי אדם, שבתוכו קיים חוסר איזון בין האנרגיה הזכרית והנקבית, לעולם יפעל החוצה מתוך חוסר איזון זה. הדבר ישתקף ביחסו אל זולתו, וביתר שאת ביחסו אל בן המין השני. 

 

בספר זה הבאתי גם את מסקנותי:

1. חוסר האיזון בין המין הנשי והמין הגברי בחברה האנושית בכללותה מקורותיו בחוסר איזון בין הכוח הזכרי והכוח הנקבי אצל הפרטים בחברה.

 

2. חוסר האיזון בין המינים בחברתנו, יוצר בחברה האנושית בכללותה אי שקט, המתבטא במלחמות חוזרות ונשנות - כאמור מצב של מחלה חברתית.

 

מתוך שתי נקודות אלו מסקנתי הינה:

 

כדי לרפא את מחלת האנושות ולשחררה מאי השלום הכרוני בו היא מתפקדת אלפי שנים, יש ליצור שוויון בעוצמות הביטוי של שני המינים.

ה.

במדינות העולם המערבי, אחרי שנות מאבק רבות, קבלו הנשים מבחינה תחוקתית זכויות חברתיות שוות לאלו של הגברים. הזכויות שהנשים קבלו אפשר להן להצטרף למעגל הלימודים, העבודה והפוליטיקה, למרות זאת, ובניגוד למסקנותי המובאות לעיל, החברות בהן הנשים הגיעו לשיוויון זכויות לא שינו את פניהן ולא התאזנו - רמת האלימות, המתחים בין הקבוצות האתניות והצטרפותן של חברות אלו למלחמות בין לאומיות, לא פחתה. המחלה האנושית נשארה בעינה.

 

הסיבה לתופעה זו נעוצה בכך ששחרורן של הנשים מן הדיכוי החברתי בן אלפי השנים, לא חיברן אל ייחודיותן הנשית, אלא הביאן לחקוי דגם התפקוד הגברי. הנשים במאבקן לשחרור לא התפנו לגלות בתוכן את תכונותיהן הייחודיות. הן ידעו לסלק מעליהן את הדיכוי, הכניעות, הנחיתות, אך מהי אשה חופשיה וממומשת הן לא ידעו. אלפי שנות הדיכוי ניתקו את האשה ממהותה וכל שהיא ידעה לעשות בעת שחרורה היה לאמץ לעצמה את שאיפות המימוש הגברי.  

 

יוצא מכך, כי האשה המשוחררת לא תרמה את חלקה לחברה האנושית ככוח מאזן, אלא הנציחה את חוסר האיזון, ואף הגבירה אותו כשהצטרפה למעגל העבודה. האשה שואפת היום לתפקידים בתוך מערכות קיימות, ואלו אינם מוציאים ממנה את הפוטנציאל האמיתי שלה. בהצטרפותה למקומות העבודה הקיימים היום, היא "מתברגת" לתוך מערכת בעלת חוקי תיפקוד גבריים נוקשים, והיא מתפקדת שם כגבר, כמעט  מכל בחינה, בלא שהיא מביאה את רוחה המיוחדת.

 

גם כשהיא מקבלת תפקידים ניהוליים, או מקימה מפעל בעצמה היא אינה יוצרת מערכת הפועלת אחרת מן המערכות המנוהלות על ידי גברים. בכך הטתה האשה את הכף לטובת הכוח הגברי על ידי העצמתו.

 

מסקנתי הינה, שלמרות שהאשה השתחררה מדיכויה החברתי - האנרגיה הנשית מצויה עדיין במצב של דיכוי.

 

הדרך להביא את העולם האנושי לידי איזון נעוצה איפוא בגילוי מהות הכוח הנשי והבאתו לידי מימוש.

 

במאמרי זה תקצר היריעה מלהסביר את ההבדל בין המהות הנשית לבין מהות הגברית. בעקרון המהות הגברית והמהות הנשית הן שתי צורות חשיבה ופעולה המצויות אצל כל אדם הן אצל גברים והן אצל נשים, בפרופורציות שונות, והן משלימות זו את זו. המהות הגברית, אותה אני מגדירה כמהות קווית מרכזה הינו הראש והנשית, אותה אני מגדירה כמהות מעגלית, מרכזה הינו הלב. שתי המהויות חיוניות באותה מידה. אין ביניהן מהות טובה יותר או טובה פחות, נכונה יותר או נכונה פחות. האיזון ביניהן מאפשר בניה של ישות בריאה

הצומחת כמכלול.

 

האיזון בין שתי המהויות יוצר תפישת חיים כוללנית, אותה אני מכנה "בדרך לאדם שלם". זוהי דרך חיים הרואה בכל אדם, גורם חברתי ייחודי שאין לו תחליף ולכן גילוי ומימוש ייעודו עלי אדמות חיוני לחברה כולה. מימושו המלא של האדם על פי תפישתי הינו מיזוג מלא בין מחשבה צרופה לאהבת אמת.

  

הריפוי  - גילוי הכוח הנשי ומימושו

הכוח הנשי נחשב היה לאורך ההיסטוריה האנושית ככוח בעל קונוטציות שליליות. החברות הפטריארכליות, הדתות והמשטרים הגבריים ראו לאורך כל התקופות את הכוח הנשי ככוח מאיים. מכורח זה הפך הכוח הנשי לגורם נרדף ומאויים. עד היום, למרות שוויון זכויותיה, האשה אינה מעזה להתחבר את כוחותיה הנשיים בגלל פחדים לא מודעים שהוחדרו בה מקדמת דנא. האשה אינה מעיזה להשפיע על החברה לכיוון של שינוי אלא מנסה יותר ויותר להתקבל אליה ולהתאים את עצמה לחוקיה. היא מפחדת להפסיק לשתף פעולה עם אלמנטים חברתיים רבים שאינם תואמים את צרכיה ומפחדת להציע מנהיגות אלטרנטיבית או דרך חיים שונה.

 

ריפוי החברה האנושית, אם כן, נעוץ ביצירת קרקע בטוחה לגילוי ולשחרור הכוח הנשי. כי רק מתוך תנאים מוגנים ובטוחים יוכל הכוח הנשי לנבוט ולצמוח למלוא כוחו.

 

צמיחה בריאה של הכוח הנשי תרפא בהכרח את בן זוגו, הכוח הגברי המנוגד לו, העומד מולו.

  

מרכז השתייכות ככלי להעצמת הנשיות

אחת הסיבות העיקריות למצבן הנחות של הנשים בעולם ולחוסר ביטויין בחברה, מקורה בעובדה שהאשה תמיד היתה עקורה משורשיה. 

 

בעבר, ברוב תרבויות העולם, לאשה לא היתה זכות לרשת את אדמות המשפחה - נהפוך הוא, היא עצמה היתה חלק מרכוש המשפחה אליה היא נולדה - וככזאת, משהגיעה לפרקה, היתה נמכרת על ידי אביה לגבר אחר, והופכת לחלק מרכושה של משפחה אחרת. 

 

עד היום המלה "בעל" בעברית מצביעה על כך שהאשה הינה רכושו של הגבר לו היא נישאת. גם המלה העברית "בעילה" - מצביעה על כך שיחסי המין, כפי שהם נתפשו על ידי הגבר, העניקו לו בעלות על האשה כעל פריט מנכסיו.

 

האשה ברוב החברות, היתה אחראית על הולדת בנים לבעלה, על מנת שאלו ימשיכו להחזיק ברכושו ובשם משפחתו. הבנות אותן ילדה, נמכרו למשפחות אחרות, כדי ללדת עבור משפחות אלו בנים. בכסף שנתקבל ממכירת הבנות יכלה השושלת הגברית להתבסס, להגדיל את רכושה וגם לקנות עוד נשים. 

 

הנשים לא רק שלא ירשו ולא הורישו אדמות, הן גם מעולם לא הקימו צבאות ולא כבשו טריטוריות. לאורך ההיסטוריה ועד ימינו אדמת כדור הארץ נחלקה אט אט לטריטוריות משפחתיות הנשלטות על ידי בתי אב, ולאחר מכן למדינות המנוהלות ונשלטות בידי גברים. בהיבט היסטורי לאשה בעולמנו אין נחלה.

 

לאחרונה, בחלקים מן העולם, קבלה האשה זכויות מלאות בתחום הרכוש המשפחתי, אך עוד היום, גם בארצות השוויוניות, האשה אינה יורשת את שם משפחתה. עם נישואיה היא מקבלת שם חדש וילדיה אינם נושאים בשמם כל איזכור לעובדת שיוכם אליה. בעוד ששמו של הגבר מתגלגל קדימה מן העבר אל העתיד הרי ששמה של האשה נכחד כבר בחייה, ונשכח מן העולם עם מותה. למרות שמבחינת השתלשלות הגנים האשה כמו הגבר, שייכת לשרשרת ארוכה שתחילתה בהיווצרות האנושות, הרי שמבחינת שמה, לאשה אין בעולמנו היסטוריה שושלתית - כל אשה לעצמה, חוליה נפרדת שאינה שייכת לשרשרת כלשהי.    

 

הנשים מעולם לא יצרו להן דת, הן הצטרפו לדת גברית זו או אחרת, על פי שיוך משפחתן, וצייתו לה גם אם דת זו הכתיבה להן תפקיד שולי, דיכאה אותן ומנעה מהן התפתחות. המסורת והדת העניקו לראש המשפחה כלים וזכויות לשליטה אדירה על חיי האשה. חלק משליטה זו הושגה על ידי כליאתה של האשה בביתה ושמירה על צעדיה. אף כי בחברות מסויימות, יכולה היתה האשה בבגרותה להגיע למעמד סמכותי גבוה בתחום ביתה, הרי שגם אז היא ידעה מעט מאד על הנעשה בעולם שמחוץ לביתה, וקשריה עם נשים אחרות היו מוגבלים ביותר. 

 

ניתוקה של האשה מבנות מינה, היתה פעולה גברית מכוונת, הנובעת מחששו של

הגבר מכך שאחדות הנשים עלולה לגרום להתחזקותן ולמרידתן נגד מעמדן הנחות.

עד היום, אפילו בחברה המערבית המודרנית גברים רבים, בלא שהם מודעים לכך,

רואים בעין רעה את רצונה של בת זוגן לשמר חברויות עם נשים אחרות,

ופועלים בצורה שיטתית כדי להפסיקן.  

 

האשה של היום, במדינות המפותחות, למרות שזכתה לשחרור ממעמדה החברתי

הנחות כמעט בכל המובנים, הרי שבתודעתה היא נושאת עדיין את צלקות עברה

הנשי. תלישתה המתמדת מאדמת אבותיה, הקטיעה החוזרת של שרשרת שמה וחוסר הנסיון שלה במעורבות חברתית ובאחווה פעילה עם בנות מינה, הפך אותה

לנושאת תכונות של עקורה כחלק מאישיותה הקולקטיבית. 

 

אדם עקור לעולם יחווה חולשה. שייכות למקום, לשם, לקבוצה או למורשת היסטורית מהווה לגבינו, בני האדם, מקור לביטחון, מקור לגאווה, מקור לכוח.

 

אשה בת ימינו, בהביטה לאחור אל מקורותיה אינה מוצאת דבר ממנו תוכל לשאוב

לעצמה כוח כאשה. עברה הקולקטיבי של האשה כמוהו כחלל ריק.

 

מחקרים מצאו כי אחד המרכיבים הבסיסיים ב"פרופיל" של האשה המוכה הינו מרכיב חוסר הבית. כשאשה מאמינה שהבית היחידי שקיים עבורה בעולם הינו הבית שבן זוגה יעניק לה, היא הופכת בת ערובה בידיו ומאפשרת לו להתעלל בה. "האשה הקולקטיבית" היום היא אשה ללא בית, ואין בכוחה לעמוד בעוצמה מול "הגבר הקולקטיבי" ולדרוש את מלוא זכויותיה.

 

בעבודתי הטיפולית מצאתי כי תלותה האדירה של האשה בגבר, כמי שבידו להעניק

לה שם, מקום חברתי מכובד ועוד, יוצר מעגל שאין ממנו מוצא: תלישותה של

האשה ממקום ומקבוצת שיוך הופכת את הגבר למטרה חיונית לכיבוש - כיוון

שבידיו מצויים המפתחות החברתיים עבורה. היא נלחמת בכל כוחה כדי להשיגו,

ובכך היא הופכת לבת תחרותן של בנות מינה. אלו מנדות אותה מתוכן ובכך היא

חווה את עצמה עוד יותר עקורה וחסרת בית, ותלותה בגבר מתעצמת. 

 

מעבר לכל שיוך רשמי, כאשת איש, כאזרחית מדינה, כבת ללאום מסוים, לדת

מסויימת, לקבוצה אתנית, לגזע - האשה שייכת בראש ובראשונה ל"עם הנשים":  

 

עם ללא אדמה משלו, ללא דת משלו, ללא היסטוריה כתובה, ללא צבא, ללא כיבושים, ללא נצחונות. עם עקור שאין לו בכל העולם דבר משל עצמו. עם מפורד ומפוזר. אחוזים ניכרים ממנו עדיין מצויים בעבדות, אחוזים ניכרים ממנו חיים בתנאי טרור, אחוזים ניכרים ממנו עדיין אנאלפאבתים. 

 

"עם הנשים" הוא עם שפרטיו אינם מכירים בכך שאחדותם מהווה ישות ברת קיימא - גוף רב עוצמה, שאינו מצליח לפעול כגוף מכיוון שחלקיו הנפרדים אינם מכירים בעצם קיומו.

 

למרות כל הלאווים הללו, המין הנשי בכללותו כמוהו כעם - בזכות הבנה בסיסית ואחדות חסרת מילים. עם שיש לו הרבה מה לתרום לעולם והוא יוכל לעשות זאת בתנאי שיאחד את שורותיו, ויכיר בעצמו כישות בעלת ערך חברתי עליון. 

 

הכוח הנשי יתעצם כאשר הנשים תתקנה בתוכן בראש ובראשונה את תחושות חוסר השייכות לקבוצה ולמקום. הכוח הנשי יצמח ויתחזק כמאזן של העולם כאשר הנשים תחושנה הרגשה של שיוך קולקטיבי - כאשר כל אשה תדע שהיא חלק מקבוצה גדולת ממדים אשר יש לה אי שם בעולם בית מרכזי שהוא שלה.  

 

המרכז העולמי לאשה מטרתו הראשונית הינה להוות עבור כל אשה בעולם נקודת

שיוך מרכזית מאחדת. שכל אשה בעולם תחווה עצמה שייכת למקום, מקבלת ממנו

משהו ומצפה שביום מן הימים תגיע אליו ותשאיר שם את חותמה בדרך כל שהיא - כמבקרת, כתלמידה, כיוצרת, כתורמת וכדומה.   

 

אני מאמינה כי בית שיאחד את התודעה הנשית, עשוי להוות גורם מאזן ומאחד בין עמים, לאומים ודתות. בטוחני שכוח נשי אחדותי יש בכוחו ליצור מולו כוח גברי אחדותי, פחות שסוע ופחות עויין.

 

מיקום המרכז בישראל

מיקומו הנכון של "המרכז העולמי לאחדות נשית" הינו בישראל. למרות שמדינה זו סובלת היום מחוסר שקט מדיני ומחוסר פופולריות בעולם הרי שאי אפשר להתעלם מכמה נקודות המאפיינות ארץ זו - תחנות הטלביזיה בכל רחבי העולם אינן חדלות מלהביט במדינת ישראל כבזכוכית מגדלת, ולשדר בראשית מהדורת החדשות שלהן כמעט מדי יום מהלכים או אירועים תקשורתיים שמתרחשים בה. 

ברור לכל כי גודל שיטחה של מדינת ישראל, וכמות האוכלוסין בה אינם מצדיקים התייחסות כה גדולה. גם האירועים המתרחשים בישראל אינם חריגים בעולמנו - שפיכות דמים יומיומית אינה מתרחשת רק בשטחה, וגם סערות פוליטיות אינן הבלעדיות שלה. מכאן שהסיבה לסיקור המסיבי נעוצה כנראה במשהו אחר שמייחד ארץ זו והוא המעורר את סקרנות העולם אליה.

 

עובדה נוספת שאי אפשר להתעלם ממנה היא, שהנקודה הקטנטנה הזו על הגלובוס, מהווה כבר אלפי שנים כתובת לגעגוע ותקווה בלב מיליוני אנשים. ארץ ישראל רשומה בזיכרונם של אינספור אנשים בני דתות וכתות רבות כמקום לעלייה לרגל ולו לפעם אחת בחיים. כמקום ממנו הם נטענים רוחנית וקשורים  ומשתייכים אליו בדרך כל שהיא.

 

שלוש הדתות הגדולות של העולם המערבי קשורות בטבורן לארץ זו, דבר שוודאי

אינו מקרי, וכל הסבר מתחום ההיגיון לתופעה זו לא יספק.

 

גם לתחושת האינטנסיביות הגדולה שחווים המבקרים והחיים כאן אין הסבר רציונאלי. אין ספק שלארץ זו אנרגיה מיוחדת רבת עוצמה שגורמת לדברים להתרחש בה, ושהתרחשותם מעוררת את תשומת ליבו של תבל רבתי. ארץ ישראל הינה מרכז מעצם מהותה.

 

בטוחני כי הקמת בית ל"עם הנשי" דווקא בארץ מיוחדת זו הוא הצעד הנכון. רק כאן יתאפשר לו לקבל את מלוא התנאים להם הוא זקוק - האנרגיה המיוחדת המאפיינת את המקום, יחד עם תשומת לבו של כל העולם.

 

אני מאמינה כי לידתו של האיזון אמורה להתרחש דווקא ב"עין הסערה" במקום

בו חוסר האיזון בא לידי ביטוי בשיא עוצמתו. לידתו של הכוח המאזן, דווקא

בערשן של שלוש הדתות הגדולות, יתרום להפגת המתח הנורא ביניהן, וירחיב

עצמו במעגלים של שקט על פני העולם כולו.

 

----------

 

מי שמאמר זה דיבר אל ליבו, ויש ברצונו לתרום ממרצו, מכשרונו ומכספו

לטובת הקמת "היכל נשי" - אנא יפנה אלי.

 

אירית רושין irit@iritrushin.com

  ______________________________

 מאת אירית רושין, אמנית ומורה רוחנית.

מפתחת השיטה הטיפולית "מודעות עצמית באמצעות הגוף", והדרך הרוחנית

"בדרך לאדם שלם".

רחוב התע"ש 26 דירה 44 א.ת. כפר-סבא טלפון 09-7662177
כתובת למכתבים: ת.ד. 2175 כפר-סבא 44641.

www.iritrushin.com

 

  שילחי לחברה                  בואי לדבר בפורום נשים רוחניות 
________________________________________________