המסע של מישל בדרך האבנים הצהובות

  

מאת: מישל סולקין

 

 

עוד כתיבה אישית:

ברזיה

ביער

אלוהים

החיים של ביד הנפש

ללמוד ממנה

להיות אבא - החווייה הגברית

חדר שינה

מצבי הצבירה של האהבה

גיבוי שלך נשמה

עין פקוחה

הילקוט

מיכל

גילוי - יובל דור

עוצמתה של שתיקה

הנשיקה

האושר שביצירה

אני מאחרת

אימהות

להופיע ב"גוגל" - משמע את קיימת

יום האישה הבינלאומי - סקירת מצב

אנה אנו באות? - מחשבות על הים האישה הבינ"ל

ימין ושמאל משני צדי המדרס

 

תחילתו של מסע (מתאריך 2.11.09)

בסיפור "הקוסם מארץ עוץ", עפה דורות'י עם סופת טורנדו אימתנית (כמעט כמו הסופה שהציפה שכונה בעכו) לארץ עוץ. על מנת לחזור הבייתה (קנזס לא עכו) עליה ללכת בדרך האבנים הצהובות. בדרכה היא פוגשת חברים למסע, שביחד הם למדים אחד על השני ובעיקר על עצמם.

 

במסעי האישי, החלטתי גם אני לתור אחר הבית. אומנם הבית שלי אינו בקנזס (המכירות שם בעגלות לא משהו... :) וזמנית הוא נמצא, פיזית, בראשון לציון (???) אבל החיפוש שלי הוא אחר הבית הרוחני, או כמו כותרת סיפרו של יעקב מטרי "בית לנפש". אני מחפשת אחר אותו עיסוק או ייעוד בו אוכל להרגיש שהנשמה שלי נמצאת בו. אחר האהבה והתשוקה לעשייה, ליצירה, להתפתחות, לחוכמה, לגדילה ולצמיחה.

 

שיחות עם חברים ומפגשים אישיים הבהירו לי עד כמה איני לבד בסיפור הזה. ושבעצם כל אחד מאיתנו בזמן כזה או אחר עולה על דרך האבנים הצהובות בדרכו אחר הבית. כל אחד מאיתנו חושב שאי שם מעבר לקשת נמצא ייעודו, מקומו, חלומו וגם מאוד רוצה להגשימו.

 

ב"הקוסם מארץ עוץ" מגלות הדמויות כי מה שחיפשו היה עמם כל הזמן (אם זיכרוני אינו מטעני) ושבעצם מה שפחדו ממנו כל הזמן לא היה גדול בכלל ומאיים. הם למדו במסע להתגבר על הקשיים, לעשות חברים ולמצוא את האושר. הקוסם/קסם לא היה רחוק כל כך כנראה....

 

אני תוהה אם הדבר הזה שאני מחפשת נמצא שם כל הזמן, האם הוא מתחת לעין? האם הוא כבר בידי? או שמא עליי להמשיך ולחפשו? אז אחרי שחשבתי שכבר מצאתי את ייעודי (להיות עובדת סוציאלית) או ככה חשבתי, החלטתי לקחת פסק זמן מהמירוץ המטורף של החיים ולאפשר לעצמי זמן לחשוב מה אני באמת באמת רוצה לעשות???

 

לצידי חברים נפלאים. אבל יש גם מהמורות בדרך, מכשפות רעות מהמערב (או שזה היה מהמזרח?). במסעי זה שהוא ממש התחיל (באופן סימבולי ביום הגשום והסוער ביותר של תחילת חורף 2009/10) אני מזמינה את כל מי שמבולבל לפעמים ולא בטוח לגבי דרכו בחיים, כל מי ששאל את עצמו - זה זה ? זה מה שאני רוצה לעשות? ולא הייתה לו תשובה, כל מי שתוהה זה מי שאני? זה מי שהפכתי להיות? זה מה שאני רוצה לעצמי? וגורר עוד 5, 10, 30 דק' במיטה בדרך לאיחור נוסף לעבודה. אני מזמינה את כולם להגיב, לשאול, לתהות ביחד איתי לגבי כל השאלות הגדולות, הקטנות ומה שביניהם.

 

באהבה,

מישל.

מישל סולקין, 28, רווקה, עובדת סוציאלית במקצועה. לקחה פסק זמן מהמקצוע על מנת למצוא מחדש את התשוקה לעשייה, הייעוד וכל מה שביניהם.

 

ליצירת קשר:

michellesulkin@gmail.com

054-6306109

 

הפרק הבא: להיות אכזבה

_____________________

 מה דעתך?כיתבי לנו                           מעניין? שילחי לחברה

   

____________________________________________