משפחה או עבודה - קונפליקט אמיתי

מאת: ד"ר מירה חניק

 

עוד במדור עבודה:

 

איך נצמצם את פערי השכר בין גברים ונשים

מנהלת בעולם של גברים

זכויות העובדת בטיפולי הריון

האם את מנהיגה?

הורות כבית ספר לעסקים

האם את מנהלת רוחנית?

האם אוכל לחזור מחופשת הלידה?

כיצד נפרוץ את תקרת הזכוכית?

למה את נשארת בעבודה שלא מתגמלת?

האם כדאי להיות עצמאית?

המעסיק הבוגדני

מאבטלה לתעסוקה - סיפורו של אימון

צווארון ורוד

איפה אתם בשבת?

רגע קטן של אור

שיחת הקוף

 

 

 

 

 

 

 

שלום ליועצת,

אני בת 34, אם לארבעה ילדים, מגיל שנה עד 9.

יש לי תואר שני בסוציולוגיה ארגונית וגם למדתי לימודי תעודה ניהול משאבי אנוש והדרכה. מאז שסיימתי את התואר השני, לפני כשש שנים, עבדתי במספר עבודות והתמקצעתי בעיקר בתחום הנחיית קבוצות, העצמת נשים. במקביל בצעתי מספר פרוייקטים של ייעוץ ארגוני כפרילנסרית.

העבודות הללו הן ברובן על בסיס לא קבוע ותלויות בגורמים שונים. בחלק מן התקופות ניסיתי למצוא עבודה יותר קבועה, אך ללא הצלחה.

אבל העבודות הללו אפשרו לי במידה רבה להיות עם ילדי ולקבל אותם בבואם מבית הספר והגן וכן לטפל בתינוקות בתקופת החיים הראשונה במרבית הזמן. אני חושבת שאחת הסיבות לאי מציאת עבודה קבועה יותר היא העובדה שלא הייתי שלמה עם ההחלטה לוותר על הזמן עם הילדים.

כיום אני מרגישה שמיציתי את מה שעשיתי ואני צריכה להמשיך קדימה ולהתפתח. אני מאד רוצה להיכנס לתחום של משאבי אנוש בארגונים. כעת קיבלתי הצעה מארגון רציני, שאני בטוחה שאוכל להתפתח בו מקצועית ולזכות למימוש יכולותי.

אלא מה, שהמשרה תובענית ודורשת ממני לעזוב מוקדם בבקר את הבית, בחלק מהימים או בכולם ללא יכולת לקחת את הילדים לגן, ולדאוג לסידור בבואם בצהריים עד שאחזור בסביבות השעה שש ולפעמים אחרי.

אני מרגישה שעומדת בפני הזדמנות להכנס למקום טוב, ואני יודעת שאין הרבה אפשרויות מקצועיות מסוג זה באזור מגורי. בנוסף אני יודעת שגורם הזמן גם משמעותי ואני מתקרבת לגיל שבו אם לא אכנס לשוק העבודה בצורה משמעותית ייתכן ואפספס את הרכבת.

 מאידך, אני מנסה לדמיין את הימים שהילדים חוזרים הביתה ואני מגיעה בשש והם מתלוננים שאני לא נמצאת .....

בעלי מוכן לעזור ולהיות בחלק מהזמן שאני לא אהיה, אך לא יוכל בכל הימים. 

כשאני מנתחת יותר אני חושבת שאולי קיים גם סוג של פחד להתחייב למשהו רציני ואני אולי מלבישה את זה על הילדים. וזה בכלל בא ממני.

לכן החלטתי להתמודד על המשרה הזו, אבל עדיין יש קצת רגשי אשמה.

אשמח לקבל נקודות להתייחסות כדי להבהיר לעצמי מה אני רוצה.

 תודה רבה.

מ.    

_______________        

שלום מ,

אני מסכימה איתך לגבי העובדה שיש לך אכן דילמה:

לא קל לעזוב את המצב בו היית: מצד אחד יש לך תואר שני, תחום התמחות מובחן ומעניין, וגם עבדת כפרי-לאנס בהנחיית קבוצות והעצמת נשים. עבודת פרילאנס מאפשרת שליטה טובה על הזמן שלך, על כמות העבודה ועל הזמנים בהם את לא בבית. הצלחת למצוא לך עניין בעוד את משקיעה את מירב מירצך ואת האנרגיה שלך עם הילדים. זוהי זכות גדולה לאם. מצד שני, את עצמך מרגישה לא ממומשת, מוכנה לשינוי פאזה, וגם חרדה שלא תהיה לך הזדמנות נוספת לחזור לשוק העבודה אם לא תעשי עכשיו את השינוי.

את צודקת בכך. כל העובדות מצביעות על כך שנשים מעל גיל 35 מתקשות למצוא מישרה במקום עבודה מסודר, ואם הצעת העבודה שלך היא גם מענינת וגם כוללת שכר והטבות שישפרו את מצבך הכלכלי - את בכיוון הנכון.

מצד "שלישי", כמובן, יש רגשות אשם לגבי הילדים, משום שברור לך כי לא תוכלי להיות שם איתם בשעה 12 או להישאר עם ילד חולה, חלילה ובכלל - להיות פנוייה ורגועה איתם כל היום, אלא בוודאי מישרה "רצינית" במקום עבודה שמציע קידום והזדמנויות - דורשת השקעה בזמן, באנרגיה ובתשומת לב, שלא תוכלי להפנות אל הדברים האחרים.

יחד עם זה, את עושה נכון, לפי דעתי, משום שילדתך בת ה- 9 וחצי בעוד שנה-שנתיים תאמר לך "אמא, עופי לי מהפנים", ולא תרצה שתתעלקי עליה. הילדה הקטנה תהיה בגן, ובעתיד תתחיל ללמוד בביה"ס ותהיה עסוקה בעצמה. אולי בדור הקודם (של אימך) היה מקובל שאֵם ממתינה לילדיה בצהריים כדי להאכיל אותם ולטפל בהם. אולם, היום, השתנו אמות המידה שלנו, ויום עבודה מלא הוא מנת חלקן של נשים כמו של גברים. אמא לא חייבת לחכות לילדה עם ארוחת הצהריים כדי להיות "אמא טובה". אם תשבי עם עצמך ותרשמי מהם ריגשי האשמה שלך, ומה הם אומרים לך, אולי תוכלי להבהיר לעצמך טוב יותר מה בדיוק עוצר אותך.

אני מאמינה כי אמא שעושה מה שמתאים לה, מגשימה את עצמה ונהנית בעבודה, היא אמא יותר טובה (גם כשהיא עייפה) מאמא שנמצאת כל היום עם הילדים - אבל מרגישה מוחמצת! לא רק שתהיי במצב רוח טוב יותר, ובמצב ריגשי וחברתי טוב יותר, אלא שאת גם מקנה לילדות שלך דוגמה אישית חשובה!

כמו כן, עשית כבר שיחה עם בן הזוג והבהרתם מה התפקידים החדשים שיש לכל אחד מכם במצב החדש - וזה חשוב מאד. אולי אתם יכולים לקבוע שאבא יבוא הביתה מוקדם יותר פעמיים בשבוע, ייקח את כל אחת מילדיו לבילוי כלשהוא, וכד'. וייתכן שהוא יהיה מוכן לקחת על עצמו חלק מהמטלות שיכבידו עליך כשתעבדי עד 18:00. אבל, מעבר לכך, אולי כאשר תתחילי כבר לעבוד ותהיה לך שליטה מלאה יותר על המישרה, תוכלי גם לקחת לעצמך מדי פעם "אפטר" ולצאת בחמש או בארבע (לכל אחד מאיתנו - גבר או אישה - לא בריא לעבוד יותר מדי שעות!).

החליפין שיש להקדיש לצעד שאת עושה יכול להיות נרכש גם בכסף: את תעבדי ותרוויחי סכום כסף שלא הרווחת בעבר, תשפרי את המצב הכלכלי של משפחתך. אני מציעה לך להקדיש את חלקו (חציו, רובו - כמה שתחליטי) לרכישת שירותים מעולים הביתה: קודם כל, מטפלות, "נאני", בייביסיטר, וכל תפקיד שמירה על הילדים. ורצוי שיהיו לך כמה כאלו - משום שכשלילד יש חום גבוה או כאב אוזניים וצריך לרוץ איתו לרופא - זה היום שבו הבייביסיטר שלך בדיוק תצטרך להיות במקום אחר... זו צריכה להיות אישה\נשים שאת יכולה לסמוך עליהן בעיניים עצומות, שהן נפלאות עם ילדיך ושהן תמיד פנויות עבורך כשאת צריכה. כמו כן, אני ממליצה לך לקנות כל שירות ו\או מוצר שיכול להקל על חייך: אוכל, ניקיון, כביסה, וכל דבר אחר שקשור לניהול הבית (מלבד מה שבן זוגך, כמובן רוצה ומתחייב לעשות) ולהוריד מעצמך כל נטל נוסף מלבד הילדות! כך, שכשאת תגיעי הביתה בשעה 18:00 (ולפעמים מאוחר יותר) עייפה מהעבודה (אך מרוצה!) וגם - ובעיקר בסופי שבוע - תוכלי להקדיש את השעות שנותרו לך כדי באמת להנות ולשמוח עם הילדות, ולא להתחיל להכין אוכל, כביסה, ועוד מטלות מעצבנות ומיותרות שתופסות את זמננו הנשים. את תהיי שם נטו עם הילדות.

ועוד - זוהי הזדמנות טובה לחנך את הילדים ה"גדולים" לקחת על עצמם מטלות משפחתיות פשוטות ולהשתתף בניהול הבית (לדאוג שהתינוקת תולבש, לפנות מהשולחן, לסדר את חדריהם, וכד') - מטלות המתאימות לגילו של כל ילד. למידת אחריות משפחתית ושיתוף פעיל בחיי הבית הן זכות גדולה לכל ילד וחשוב להקנות אותה!

כדאי גם שתכינו ביחד לוח זמנים מפורט לכל יום בשבוע, שבו יילקחו בחשבון התכניות והפעילויות של כולם, ובו תכניסו באופן מאורגן יציאות לבילוי, יציאות למסעדות שאהובות על הילדים, וכל הפעילויות שאת אוהבת וחשוב לך לעשות איתן (קריאת סיפור, וכד').

אני מאחלת לך שתתחילי את המישרה שמצאת - שתפיקי ממנה רוב תחושת סיפוק ומימוש עצמי - כי זה הזמן עבורך עכשיו - להתפתח, להגשים חלומות ולצאת החוצה אל העולם.

מאחלת לך הצלחה,

ד"ר מירה חניק

יועצת אירגונית, תעסוקתית ורוחנית ומאמנת אישית להצלחה

mira@jenik.com

 

   הגיבי על הכתבה                                          מעניין? שילחי לחברה

שלום רב,

אני אמנם בתחילת דרכי, בת 33 ועם תינוקת בת 8 חודשים אבל כל אמא יכולה להזדהות עם הסיפור. זהו עולם עבודה שאינה מקבלת אמהות בעניין חיובית ומצפה מאיתנו להיות  נשות פלא. !

 אני עצמי כבר עכשיו מחפשת לי עבודה על מנת להמשיך הלאה מקצועית אך אני יודעת שזה יהיה קשה למצוא בייחוד שיש לי ילדה אחת וידוע שבאיזה שהוא שלב אני אחליט עם בן זוגי להביא עוד ילד לעולם!

לכן , נשאלת השאלה להישאר עם המשכורת העלובה ולחכות עד שמביאים עוד ילד או בכל זאת להמשיך  הלאה!

 תמיד היה לי קשה להשלים עם העובדות האלה בשוק העבודה אבל עכשיו שיש את ילדתי זה עוד יותר משמעותי...לא משנה כמה הבן זוג תומך!

 בהצלחה למ'

 ושנה טובה!

 סוז

 

__________________________________________