רוברט קלארק גרהאם, מיליונר אמריקאי החליט "לשבח" את המין האנושי בדרך מקורית:

הוא הקים בנק זרע שנועד לאפסן את זרעם של זוכי פרס נובל במדעים, ולתרום אותו  למאות נשים שביקשו להרות. תוכניתו זו של גרהאם זיכתה אותו ביחסי ציבור רעים, כינו אותו גזען ואליטיסט, מפגינים קיללו אותו והטרידו את מנוחת בני ביתו, חתני הנובל חששו לקשור את שמם בפרוייקט וגרהאם נאלץ לרדת למחתרת.

 

הוא האמין בכל ליבו כי המין האנושי חייב לדאוג לדור ההמשך, שכן שלא כמו בטבע בו שורדים רק החזקים, הקים האדם מערכות סעד המשמרות באופן שווה את כל בני האדם, גם את החולים והחלשים. מערכות הרווחה דואגות לקיים את החלשים שבבני האדם ומאפשרות להם להקים משפחות ולהפיץ את הגנים שבאופן טבעי לא היו שורדים.

 

הפתרון שלו, לגרום להפצת זרעם של גאונים היה אמור לאזן את המערכת ולאפשר "סלקציה של אינטיליגנטים".  לרוע מזלו, הצטרף אליו הפיזיקאי ויליאם שוקלי, ממציא הטרנזיסטור ומייסד חברת ההי טק הראשונה בעמק הסיליקון,שנודע בגזענותו, בדבריו נגד האינטיליגנציה "הפחותה" של הכושים ובדרישתו לעקר את בעלי מנות המשכל הנמוכות.

 

הביקורת האגרסיבית גרמה כאמור לגרהאם לרדת למחתרת. הוא המשיך בפרוייקט "ההשבחה" באופן דיסקרטי,כשהוא  נאלץ להשתמש בשרותי חברות אבטחה.

 

אך הנשים המשיכו להדפק על דלתותיו , להרות וללדת וגרהאם, גאה ב"ילדיו" שמר על קשר רציף עמם. אך הוא מעט להופיע באמצעי התקשורת ושמר על אלמוניותם של התורמים והילדים. הוא נפטר ב1997 בגיל 90 וכעבור שנתיים סגרו יורשיו את "הבנק" .

 

ידוע על 217 ילדים שנולדו מתרומת זרע זוכי הנובל אך רובם שמרו על עילום שמם וזהותם.

 

בימים אלה מסתיימת כתיבתו של ספר על פרוייקט גאוני הנובל של גרהאם בידי דייויד פלוץ, עורך מגזין האינטרנט .slate com.,  הוא ראיין חלק מהילדים ומדווח כי לא כולם גאונים. רבים מהם מצטיינים אמנם בלימודי המדעים ובספורט, אך האם בזכות אביהם הביולוגי שזכה בנובל? או בשל אמם השאפתנית שהצטרפה לפרוייקט על מנת להרות וללדת ילד חכם?

 

דורון בלק, אחד מהילדים שהזדהה, הוצג כבר בגיל שבועיים בידי אמו באמצעי התקשורת. הוא נחשב לעילוי בעל מנת משכל של 180.  הוא שולט במחשב מגיל שנתיים, קרא את המלט בגיל 6, כתב ספר בגיל 11  אך הוא הראשון להודות כי הדבר לא תרם לאושרו.

 

בנק הזרע של גרהאם סלל את הדרך בפני תרומות ותורמים. עד לתקופתו היה הדבר נעשה במרפאותיהם החשוכות של רופאים מפוקפקים, שלא היו מוכנים להבטיח דבר, פרט לסוג הדם וצבע עיניו של התורם. הזוגות  שנזקקו לתרומה שמרו על סודיות ולא גילו לאיש כי הילד אינו ילדם הביולוגי.

 

גרהאם הסיר את מעטה הבושה והסודיות מהתהליך. כיום ההורים הם לקוחות לכל דבר, הם דורשים לדעת פרטים מדויקים אודות תורם הזרע, לרשותם עומדים קטלוגים מפורטים ובהם עד לקטן הפרטים אודות התורם,  כולל תמונות ילדים שכבר נולדו מזרעו.

 

ולסיכום כותב דיוויד פלוץ, אפשר לשלוט בתהליך, בעוברים, בצבעם, בגנים שלהם, אך אין מי שיכול לשלוט בטיבו של הילד שיגדל!?

נראה  שיש דברים שאין לאדם שליטה בהם.. . וטוב שכך!...

 

האם היית פונה לבנק הזרע של גרהאם על מנת להרות מתרומת זרע של גאון? כתבי לנו ונפרסם את התוצאות שיגיעו:

 _______________________